1וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל אשר השאיר אחריו ברכה ע"ד פ'ר'ד'ס' ומקצתם לקחתי ממה שהקרה ד' לפני והצגתים לפני אחב"י. - והנה מפרשי התורה מצאנו אותם על אחד מארבעה דרכים שבהם יכנסו לפרדס, הדרך הראשון הוא "הפשט" שבו הלכו רוב גדולי הראשונים וכבר אמרו חז"ל שבת דף ס"ג ע"א אין מקרא יוצא מידי פשוטו ומאור עינינו רש"י ז"ל שם אותו ליסוד פירושו כמ"ש במקומות רבות, "ואני לפרש פשוטו של מקרא באתי" ועיי' ג"כ ברשב"ם ריש פ' וישב, הדרך השני הוא "הרמז" גם את מקורו מצינו בדברי חז"ל רמז אין מספר שלמדו בדרך הזה הלכה למעשה יעויין לקמן דף מ' ע"א בד"ה ואקדים גם לרבותינו בעלי התוס' מצאנוהו עיין תוס' מס' פסחים דף קי"ז ע"ב בד"ה למען תזכור, ולרוב בפירושם על התורה, הדרך הג' והוא הדרך היותר כבוש לרבים בין בהלכה בין באגדה הוא "הדרוש", וזה מה שמצינו לפעמים דרשות שהם נגד השכל בהשקפה ראשונה למשל שמשה ופרעה יהיו חולקי' בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד, דבר זה זר יחשב בעיני ההמון, אבל הענין הוא כך, כי הש"י האציל על כל אדם בין יהודי בין נכרי רוח חכמה ותבונה לעשות משפט וצדקה בארץ ולהבדיל בין הטוב ובין הרע וגם השיגו בחכמתם ורוח בינתם לדעת התורה וכבר אמרו חז"ל כשם שאין פרצופיהן שוה כך אין דיעותיהן שוה וכל איש ואיש מדותיו הטבעיים וחינוכו מנעוריו ודברי' שונים אשר עברו וחלפו על ראשו הן לטוב הן למוטב מסבות שונות הן המה יועציו מתי סודו ולפיהן ישפוט ואל המקום אשר הם שבים ללכת ימשכו גם את השכל עמם, וככה מצינו שהאחד יחייב לאמת מה שחבירו מחליט לשקר אף אם שניהם כאחד כוונתם להשיג האמת וכזה ג"כ ענין הפלוגתא למשל הרמב"ם ברוח חכמתו ושכלו יחייב את ראובן לשלם ועין שכלו של הראב"ד יזכהו, וא"כ איננו רחוק כי סברת הרמב"ם תהי' ג"כ סברת פרעה ר"ל שגם הוא שפט כן לפי שכלו וחכמתו אשר העמיק והשכיל בה וכזאת מצינו ג"כ בגמר' סנהדרין דשאול ודוד איפלגו בהמקדש במלוה ופרוטה בסברת תנאים אחריהם ושניהם כוונו לאמתה של תורה, ושם הדרך הרביעי הוא הסוד אשר עליו אמרו ז"ל וכבשים ללבושיך כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה וסודות התורה והמצות וכדומה:
