חתם סופר על התורה, בשלח מ״ט

1 ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה וכו' שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו וכו' יעוין במס' שבת דף פ"ז ת"ש ששי ששי בחדש ששי שבת וכו' ששי למאי מקשים הא לקמן מבואר בקרא דיום בואם לסין הי' בשבת וכ' הרא"ם למ"ד אתחומין איפקד צ"ל נסיעתם מאלים לא הי' בשבת רק ביאתם למדבר סין ואבאר לקמן אי"ה מ"מ קשה מ"ט לא העמידו פלוגתתם אקרא, דלמ"ד אתחומין איפקד לא הי' נסיעתם מאלים בשבת משא"כ לאידך מ"ד, עוד קשה לי מאי דוחקא דש"ס למימר דכ"ע במרה איפקד רק פליגו אי גם בתחומין איפקד הוא דוחק גדול לימא דפליגו אי במרה איפקד כלל או לא איפקד אשבת כלל דהוא פלוגתא דתנאי במכילתא לר' יהושע שם שם לו חק ומשפט חק זה שבת ולר"א המודעי חק הוא פרה ולא שבת ע"ש ולפע"ד ק' מתורץ בחברתה, הנה רב פפא בנה בנינו אקרא דכתיב בט"ו לחדש השני וגו' וכתיב בקר וגו' וכתיב ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהי' בו והרי הוא מונה ששת ימים מן הבקר ההוא וה"ל אותו בקר יום ראשון ואתמול יום ביאתו למדבר סין שבת היה זו היא בנינו ויסודו של ר"פ ואיננו מוכרח כלל כי אפי' אם עומד אדם בערב שבת ויאמר ששת ימים תעשה כך וכך וביום השביעי שבת תעשה כך וכך הוא יודע שאין הכונה ששה ימים מהיום שעומד בו אלא ששה ימי החול ויום השביעי דעלמא שהוא שבת וא"כ מנ"ל לרב פפא דששת ימים תלקטוהו מאותו יום ואילך קאמר אלא ששת ימים דעלמא ויום השביעי שבת דעלמא וצ"ע לכאורה וי"ל ר"פ ס"ל כתוס' דלא איפקד אשבת במרה ועדיין לא נודע להם שבת כלל ולא המ"ל דיום השביעי שבת דעלמא קאמר דשבת מאן דכר שמי' ולא ניכר עדיין אלא ע"כ השתא הוא דאודעינהו ששת ימים מהיום תלקטוהו ויום השביעי מהיום יהי' שבת וא"ש: