חתם סופר על התורה, בשלח כ״ז

1 ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל ב"י ויסעו, ברבה הה"ד צעקו וה' שמע מהו כן אלא ב' ירושות הנחיל יצחק לבניו הנחיל ליעקב הקול וכו' וכה"א הקול קול יעקב והנחיל לעשו הידים שנא' והידים ידי עשו וכו' לכן כתיב צעקו וה' שמע לפי שצעקו בני ישראל על הים שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' שמע הקב"ה תפלתם אמר למשה מה תצעק אלי כבר שמעתי צעקתיך דבר אל בני ישראל ויסעו עכ"ל, ויל"ד מה חידש המדרש כאן מהו רצה בכל זה ומה ענין זה לזה בשנבין תחלה מהו ברכותינו שברכנו אבינו יצחק הקול קול יעקב הלא הקב"ה שומע תפילת כל פה אפילו תפילת גוי וכן התפלל שלמה המלך ע"ה בבנין בית המקדש, וי"ל שזהו דומה למה שאמרו חכז"ל במס' נדה גבי אנשי אלכסנדריא דבאו"ה כתיב לא ישא פנים ולא יקח שוחד ובישראל כתיב ישא ה' פניו אליך והכונה דאו"ה אע"פ ששומע תפילתם היינו שמרחם עליהם במדת רחמיו ועושה לפנים משורת הדין ומ"מ מדת הדין מתוחה עליהם עד שימצא הקפידה מקום לנוח כי אין מה"ד מסכים עמהם וכן מצינו בנינוה אע"פ שעשו תשובה מ"מ אחר ג' שנים נהפכה העיר והיינו לא ישא פניו של זעם משא"כ בישראל גם מדת הדין מסכמת ונהפך לרחמים גמורים ישא "ה'" פניו של זעם אליך ישא אותו ויכפהו לפני מדה"ר והיינו צעקו וה' שמע כל מקום דכתיב וה' הוא ובית דינו שגם מדה"ד מסכמת עמהם וזהו שהנחיל יצחק ליעקב קול קול יעקב אפי' בשעה שהידים ידי עשו שמה"ד מתוחה והנה בשעת קריעת ים סוף היו ישראל נתונים בדין שאמרה מה"ד הללו עע"ז והללו עע"ז מה נשתנה אלו מאלו ואין כדאי שישמע מידת הדין תפלתם ויסכים כיון שגם הם עע"ז לולי שכר האמונה והיינו שבטחו בה' וקפצו לים ובאו מים עד נפשם ואח"כ נקרע כמו שדרשו חז"ל אפסוק ובני ישראל הלכו בתוך הים ביבשה בתחלה בים ואח"כ נעשה יבשה והשתא א"ש שמשה אמר לישראל ה' ילחם לכם שהוא שם הוי' יתב' מה"ר ויאמר "הוי'" אל משה מה תצעק אלי דייקא כי צריך לעשות דבר נגד מה"ד דבר אל בני ישראל ויסעו וגו' ויבואו בתוך הים ביבשה ובזכות האמונה יסכים מה"ד וע"ז אומר המדרש הה"ד צעקו וה' שמע הוא וב"ד, ב' נחלות הנחיל יצחק וגו' הכל כנ"ל ומבואר באר הטיב ודו"ק: