ברית משה, מצות עשה צ״ב

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ברית משה Positive Commandments 91:1 ברית משה Positive Commandments 93:1 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

וכי א ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם בא ולימד על השואל שהוא חייב באונסין אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו במשנה פרק הפועלים דף צ״ג ובשבועות דף מ״ט ועיקר שאר כל הסוגיא בפ׳ השואל דף צ״ד וצ״ו ומה שכתב בשעת מלאכה דייקא מלשון המיימוני פ״א דהלכות שאלה וע״ש במ״מ. בד״א כשבא האונס שלא בשעת המלאכה אבל השואל בהמה מחברו לילך בה למקום פלוני ומתה תחתיו באותו דרך או ששאל קורדום לפצל בה עצים ונשבר בעת שפיצל בו מחמת הביקוע או ששאל דלי למלאות בו ונקרע בבו׳ בשעת מילויו וכן כל כיוצא בזה הר״ז ישבע שלא שינה ויפטר שלא שאל אלא לעשות בו מלאכה והרי לא שינה. בד״א במקום שאין בני אדם מצוין שם אבל במקום שבני אדם מצוין בזו אומר רבא בפרק השואל דף צ״ו שיאמרו לו לך והבא עדים שלא שינהו יותר מכח הדלי או הקורדום ואינו נאמן בשבועה כאיסי בן יהודא דפרק האומנין בבא מציעא דף פ״ג כך פי׳ רבינו יעקב להדיא דרבא בפ׳ השואל דף צ״ו וכן פסק באשירי שם דף קנ״א ע״א, שם והסוגיא בתו׳ שם בד״ה זיל שלים מעשה באחד ששאל גרזן מחברו ושברה ובא לדין לפני רב ואמר לו לך שלם לו הגרזן שלם כלומר שאין דין שואל בניזקין שבעל דבר הניזק מקבל הפחת משעת שבירה עד שעת העמדה בדין כי המשאיל לא יקבל עליו שום פחת והרי דין זה כדין גנב וגזלן שמשלם חיים ולא מתים כאשר בארנו בהלכות גנבה על פי הירושלמי וכן פירש רבינו שמואל והחזירוהו רב כהנא ורב אסי מדין זה ומסקנא שהשואל בנזקין בבבא קמא דף י״א וגם בתו׳ שם הסוגיא ובפ׳ השואל דף צ״ז. אמר רב פפא בפ׳ הפועלים בבא מציעא דף צ״א השואל בהמה חייב במזונותיה משעת שמשכה עד סוף ימי שאילתה ואם כיחש בשרה מחמת המלאכה פטור וישבע שבועת השומרים שמחמת מלאכה כיחשה. מיימוני דלעיל וכן משמע בפירש״י ריש פ׳ שואל בשבת דף קמ״ח וסוגית ר״ת בתוס׳ שם בדיבור ראשון השואל מחברו בהמה סתם או כלי סתם הרי המשאיל מחזירו בכל עת שירצה. שאלו לזמן קצוב כיון שמשך וזכה בו אין הבעלים יכולין להחזירו עד סוף ימי השאלה ואפי׳ מת השואל הרי היורשין משתמשין בשאלה עד סוף הזמן היינו כרבי אלעזר בפרק השואל דף צ״ט. רבינו שמשון כתב בשם רבינו תם שגם סתם שאלה שלשים יום כמלוה כדאמרינן במנחות פ׳ התכלת דף מ״ד וע״ש בתו׳ טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית. גרסינן בפרק אלו נערות כתובות דף ל״ד אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאילתה מתה אין חייבים באונסוה יע״ש בתוס׳ כסבורין הן שהיא של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין בשר בזול ואם הניח להם אביהם אחריות נכסים ומתה או שטבחוה ואכלוה משלמין את דמיה מנכסיו, בתוספת דב״ק בד״ה ושמואל וגם מכאן ראיה שאדם המזיק פטור באונס גמור אמרינן בפ׳ השואל דף ק״ג האומר לחברו השאילני קורדום לעדור בו הפרדס הזה עודר בו אותו הפרדס ולא פרדס אחר אמר לו פרדס סתם עודר בו איזו פרדס שירצה פרדסים עודר בו כל הפרדסים שלו. תניא בתוספתא דב״מ השואל פונדק מחברו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנישואין אין פחות משלשים יום כרבינא בפ׳ השואל דף צ״ה וכן פסק ר״ח בתו׳ שם השואל בבעלים אפי׳ גנב או אבד בפשיעה פטור שנ׳ אם בעליו עמו לא ישלם ובלבד שישאל הבעלים תחילה או עם החפץ כמו שבארנו במשנה שם דף צ״ד והביאו לעיל בתחילת מ״ע פ״ט ואחד השואל את הבעלים או שכרן בין לאותה מלאכה בין למלאכה אחרת ואמר רב אשי בדף צ״ז אפי׳ אמר לחבירו השקיני מים ושאל הימנו בהמתו והשקהו ונתן לו הבהמה הרי שאלה זו בבעלים ופטור. משך הבהמה תחילה ואחר כך השקהו אינה שאלה בבעלים וכן כל כיוצא בזה. שם השאיל בהמתו או השכירה למשאוי ויצא עמה לסעדה ולטעון עם השואל או השוכר במשוי הר״ז שמירה בבעלים ואם יצא לבקר המשוי בלבד ולראות שלא יטענו עליה יותר מן הראוי אינה שמירה בבעלים. אמר רבא שם המלמד תינוקות והנוטע לבני המדינה והמקיז להם דם והסופר שלהם כל אחד מאלו וכיוצא בהם ביום שהוא יושב לעסוק במלאכתו אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתן הרי זה שמירה בבעלים ואפי׳ פשע בה השומר פטור אבל הוא ששאל מהם או ששכר מהם חייב שאין שאולין לו, שם הרב שהוא מקרא ברצונו תלמידים בכל עת שירצה והם קבועים לבא תמיד ונשמט להם ממסכת למסכת הרי הן שאולין אצלו ואין הוא שאול אצלם. וביום הפרק של הלכות מועד לפני הרגל שהכל באין לשמוע הרי הוא שאול להם והם אינם שאולים אצלו. שם דף צ״ו וכן פסק האלפסי שם והאומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאלה בבעלים שנא׳ אם בעליו עמו לא ישלם הבעלים עצמן ולא שלוחם. אמר לעבדו הכנעני צא והשאל עם פרתי הר״ז שאלה בבעלים שיד העבד כיד רבו, במיימוני פ״ב דשאלה נשאל העבד שלא מדעת רבו אינה שאלה בבעלים. ממיימוני פ״ב דלעיל השואל מאשתו או שותפין ששאלו זה מזה ה״ז שאלה בבעלים. ואם אמר השותף לחכרו השאילני קרדומך היום ואשאלך למחר אינה שאלה בבעלים. עוד שנינו בפרק השואל דף צ״ח השואל פרה מחברו ושלחה לו המשאי׳ ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו אפי׳ שלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה קודם שתכנס ברשות השואל ה״ז פטור ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך העברי ביד שלוחך או שא״ל המשאיל הריני משלחה ביד בנך ביד עבדך העברי או ביד שלוחך או ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי וא״ל השואל שלח ושלחה ומתה בדרך חייב, כשמואל שם דף צ״ט וכן פסק האלפסי שם שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני אע״פ שאמר לו השואל שלח ומתה פטור מפני שידו כיד רבו ועדיין לא יצאתה מרשות המשאיל, במשנה דלעיל וכן בשעה שהחזירה השואל לבעלים אם שלחה ביד אחר ומתה קודם שהגיעה לרשות המשאיל הרי זה חייב שעדיין היא באחריות השואל ואם שלחה מדעת המשאיל על ידי אחר ומתה פטור שלחה ביד עבדו הכנעני אע״פ שאמר לו המשאיל שלח ומתה בדרך חייב שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצא מיד השואל. אמר רב חסדא בפי האומנין דף פ״א בד״א כשהחזירה תוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי השאלה יצאה מדין שאלה. ואמר אמימר בב״מ שם שהוא כש״ש עליה ולפיכך מתה או נשברה אחר ימי שאילתה פטור וכן כל כיוצא בזה:

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין הַשּׁוֹאֵל – לָדוּן בְּדִין הַשּׁוֹאֵל, כְּלוֹמַר אָדָם שֶׁשָּׁאַל מֵחֲבֵרוֹ שׁוּם חֵפֶץ אוֹ בְּהֵמָה, וְהַשְּׁאֵלָה הִיא בְּלֹא שָׂכָר כְּלָל אֶלָּא שֶׁנִּתְחַסֵּד עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבָה זוֹ, וְאַחַר כָּךְ אִם נָפַל מַחְלֹקֶת בֵּינֵיהֶם עַל הַדָּבָר, שֶׁנָּדוּן בֵּינֵיהֶם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשָׁה זוֹ שמות כב יג וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְגוֹ. וּבְדִין הַשּׁוֹאֵל חִיְּבָה הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ הָאֳנָסִין לְפִי שֶׁבְּאַחְרָיוּתוֹ הִיא אַחַר שֶׁשְּׁאָלָהּ וְלֹא הוֹצִיא עָלֶיהָ דָּבָר מִשֶּׁלּוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין לֹוֶה מָעוֹת שֶׁאִם נֶאֶנְסוּ מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּטֵר מִן הַמַּלְוֶה בְּטַעֲנַת אֹנֶס. וְעַל עִנְיַן שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים שֶׁפָּטוּר, נוּכַל לוֹמַר לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁהַתּוֹרָה לֹא חִיְּבָה הַשּׁוֹאֵל אַחַר שֶׁבַּעַל הַכְּלִי אוֹ הַבְּהֵמָה עִמּוֹ, דְּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא שָׁם יִשְׁמֹר הוּא אֶת שֶׁלּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשּׁוֹאֵל פָּטוּר אַף לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ הַבְּעָלִים מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה, אֶפְשָׁר לְתָרֵץ בָּזֶה שֶׁלֹּא רָצְתָה הַתּוֹרָה לָתֵת הַדְּבָרִים לְשִׁעוּרִין וְלוֹמַר אִם יִשְׁהוּ שָׁם הַבְּעָלִים הַרְבֵּה יְהֵא פָּטוּר הַשּׁוֹאֵל וְאִם מְעַט יְהֵא חַיָּב, וְצִוְּתָה הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ כְּלָל דְּכָל שֶׁהַבְּעָלִים שָׁם בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה, יְהֵא פָּטוּר. וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ צה, ב שֶׁאִם הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה פָּטוּר. אֲבָל הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה וְלֹא הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה חַיָּב, כִּי בִּתְחִלַּת הַמַּעֲשֶׂה הָעִנְיָן תָּלוּי. וְזֶה הַטַּעַם בְּעַצְמוֹ מַסְפִּיק לָנוּ בִּשְׂכִירוּת הַבְּעָלִים שֶׁגַּם כֵּן פָּטוּר.

1 וכי א ישאל איש מעם רעהו כו'. הפסוק פ' משפטים פכ"ב פי"ג וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע רמ"ד החינוך האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ס' העי"מ מצ' ס"א הזוה"ר מ"ע קמ"ד אות נ"ג הפוע"צ מ"ע כ"ט הכ"ת מ"ע רי"ג המעיי"ח דף כ"ה ע"ב אות ס"ד והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הלכ' שכירות פ"א והל' שאלה פ"א ולהלכה טוש"ע חו"מ סי' ש"מ עד שמ"ו:

1 משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון פתח ↗

הַשּׁוֹאֵל כֵּלִים אוֹ בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין מֵחֲבֵרוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב אֲפִלּוּ נֶאֱנַס אֹנֶס גָּדוֹל כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבְּרָה הַבְּהֵמָה אוֹ נִשְׁבֵּית אוֹ מֵתָה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַכּל שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב יג "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ" וְגוֹ' שמות כב יג "וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנֶּאֱנַס שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אֲבָל אִם שָׁאַל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לַחְרשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא חוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אֲבָל אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּחֲרשׁ בָּהּ אוֹ אַחַר שֶׁחָרַשׁ בָּהּ אוֹ שֶׁרָכַב עָלֶיהָ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא דָּשָׁה אוֹ בִּשְׁעַת רְכִיבָה הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בָּהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמֵתָה תַּחְתָּיו בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. אוֹ שֶׁשָּׁאַל דְּלִי לְמַלְּאוֹת בּוֹ וְנִקְרַע בַּבּוֹר בִּשְׁעַת מִלּוּי. אוֹ שֶׁשָּׁאַל קַרְדֹּם לְפַצֵּל בּוֹ עֵצִים וְנִשְׁבַּר בְּעֵת שֶׁפִּצֵּל בּוֹ מֵחֲמַת הַבִּקּוּעַ. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁלֹּא שָׁאַל אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה זוֹ וַהֲרֵי לֹא שִׁנָּה:

« ברית משה Positive Commandments 91:1 ברית משה Positive Commandments 93:1 »