1אין א חייבין כרת אלא כו',. לכאורה צ"ט דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו במלת שלא ונ"ל בס"ד ליישב דלשון רבינו כאן הוא ממש לשון הרמב"ם ז"ל הלחו"מ פ"א הל"ו וגם בסה"מ מל"ת קצ"ח כתב על דרך זה ומקורם ממשנ' פסחים מ"ב ע"א דאיתא שם ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי כו' הרי אלו באזהרה ואין בהם משום כרת פרש"י ז"ל וז"ל ואין בהן כרת אם אכלן אבל לאו יש באכילתן כו' נראה מסתם משנה זו דעל אכילת תערובת חמץ עובר בלאו אבל בברייתא שם מ"ג ע"א איכא פלוגתא בזה דתניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלאו דברי ר' אליעזר וחכ"א על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלא כלום ומפרש הגמרא דר"א יליף מכל מחמצת לא תאכלו ופסקו רבינו והרמב"ם כר"א כיון דסתמא דמתני' כוותי' וגם א"ז סברו דלר"א לא חייב מלקות אלא דוקא כשאיכא בתערובתן כזית חמץ בכדי אכילת פרס וע"כ מנאו איסור אכילת תערובת חמץ למל"ת בפ"ע וכן שיטת הבעה"מ ז"ל שם וגם רש"י פ' בא פי"ב פ"כ ס"כ עיין מזרחי ז"ל שם וכ"ס ז"ל החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' י"ב והדה"מ שער ד' פ"ט. אבל הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ מל"ת קצ"ח חולק על הרמב"ם והוכיח דהיכא דאיכא כזית בכא"פ לכ"ע חייב כרת ג"כ אלא פליגי בדליכא כזית בכא"פ ר"א יליף מכל מחמצת שחייב מלקות כחכמים מוקי כל מחמצת לרבות כשנתחמץ מחמת דבר אחר ופסק כחכמים וע"כ לא מנה את המל"ת זו וז"ל בסוף דבריו שם והנה יחסר זה הלאו ממנין המצות שהוא מן הלאוין הרבים שבאו מחמץ ובשאור לתשלום איסורן וזה משלים איסור בחמץ עצמו בין שנתחמץ מאליו או שחמצו בדבר אחר ואינו נמנה וגם כתב שכ"ס הבה"ג והשאלתות ז"ל וגם במלחמות ריש אלו עוברין חולק על הבעה"מ ובפירושו עה"ת חולק על רש"י שם וגם הזוהר ז"ל מל"ת שנ"ב אות קמ"ו הסכים להרמב"ן והרהמ"ג ז"ל הלכה הנ"ל הולך גם בדעת הרמב"ם בעקבותיו של הרמב"ן דהלכה כהחכמים וע"כ הניח בתימא דהיאך מנה את המל"ת זו אבל הכ"מ ז"ל סובר בדעת הרמב"ם כמו שכתבנו וע"כ מנאה שפיר והקושיא הב' של הרמב"ן דבכזית בכא"פ מדוע לא יהא חייב כרת מתרץ הכ"מ בתרי אנפין וגם בב"י או"ח סי' תמ"ב דיבר מזה וגם המגא"ס ז"ל מל"ת קצ"ח מתרץ את הרמב"ם על דרך שכ' הכ"מ והתי"ט ז"ל ר"פ א"ע כתב שהברטנורה ז"ל הסכים לחד תירוץ של הכ"מ עי"ש:1ועי' בר"ן ז"ל ר"פ אלו עוברין ותראה דלפי דבריו נסתר הטעם הנ"ל דמדוע פסקו רבינו והרמב"ם כר"א וגם המזרחי הנ"ל דיבר מזה וע"כ נ"ל בס"ד דטעמם דבמכילתא פ' בא פרשה י' איתא וז"ל כל מחמצת לא תאכלו למה נאמר לפי שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה אין לי אלא אלו תערובתן מנין ת"ל כל מחמצת ל"ת עכ"ל והמגדל עוז ז"ל הלחו"מ פ"ד הל"ח הביא את המכילתא זו בנוסחא אחרת אבל לדברינו אין נפ"מ כיון דגם לנוסחתו סוברת דעל תערובת חמץ עובר בלאו דמה שמסיימת לנוסחתו יצאו אלו שאינן מין גמור כזו לעבור עליהן בל"ת עכצ"ל דפירושה לעבור עליהן בל"ת כמו בחמץ גמור דהיינו כרת דל"ל דפירושה לעבור עליהן בל"ת כלל דא"כ מדוע קאמר' יכול יהא חייבין עליהן כרת מדוע לא קאמר' יכול יהא חייבין עליהן לאו ותו הא קאמר' דכל מחמצת אתא לרבות כותח הבבלי ואי סוברת דאינו עובר עליהן בל"ת א"כ מה בא לרבות ול"ל דבא לרבות איסור גרידא דא"כ היכי קאמר הגמ' שם ורבנן דלית להו עירוב כל לא דרשי דילמא לעולם גם רבנן דרשי כל על תערובת חמץ אלא הם דרשי על איסור גרידא אעכ"מ דלכל הנוסחאות סוברת דתערובת חמץ בלאו כר"א, ובירוש' פסחים פ"ג הלכה א' איתא מהו שילקה פי' הקה"ע והפנ"מ דהאיבעיא קאי על הרי אלו באזהרה דמתני', אי ללאו גרידא מרבה או גם למלקות ושקלי וטרי שם הרבה אמוראים בזה וא"כ צ"ל דהירושלמי סובר דהלכה כסתמא דמשנה זו דאלת"ה אלא נאמר דגכ"ס כמ"ש הר"ן דהלכה כסתמא אחרינא דפרקין שיאור ישרף והאוכלו פטור היכי שקלי וטרי אליבא דסתמא דלית הלכתא כוותה אעכ"מ כמ"ש וא"כ י"ל כיון דהמכילתא והירושלמי סברו כר"א ע"כ פסקו רבינו והרמב"ם כהאי סתמא ודו"ק. אבל לכאורה ק"ל על הכ"מ הנ"ל דהיאך יכל"ל דהרמב"ם פסק כר"א הלא בפי' המשניות ר"פ אלו עוברין כתב בפי' ואין הלכה כר"א וגם הרא"ם ז"ל בביאורו כאן עמד ע"ז ותירץ דהרמב"ם חזר בחיבורו ובסה"מ ממ"ש בפי' המשניות ואל תתמה ע"ז שהרי בכמה מקומות תמצא כן ועי' במעיי"ח ז"ל דף ח' ע"ב אות נ"ג מ"ש בזה, נמצא לפי הנ"ל יש לפנינו שני שיטות אי מונין את המל"ת זו או לא וא"כ י"ל כיון דלא כל המוני מצות סברו דמל"ת זו נימנית ע"כ לא התחיל רבינו את המל"ת זו במלת שלא כמו שכתבנו לעיל מל"ח ס"ד מחודש ט' בתירוץ הא' שם ולתירוץ הב' שם י"ל כמו שכתבנו במל"ת ע"ז כיון דגם במל"ת זו יש שינוי דלא נימנית לכ"ע כמובן:
