ברית משה, מצות לא עשה רס״ז

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ברית משה Negative Commandments 265:1 ברית משה Negative Commandments 268:1 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

הלכות שמיטהמצוות רסו, רסז: בשנה א השביעית שנת השמיטה כל העושה בה מלאכה מעבודת קרקע או מעבודת האילנות בטל מ"ע המפורשת בסמ"ע מ"ע קמ"ז ועבר על ל"ת שנ' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ואינו לוקה מה"ת אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה ועל הבצירה אחד הכרם ואחד שאר האילנות, ודרשינן במו"ק דף ג' כל הסוגיא זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר שעל שתי תולדות אלו בלבד ואבות שלהם חייב אבל שאר עבודת שלא בפרשו בעניין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מ"מ כיצד החורש או החופר לצורך קרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודות הארץ וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן משאר עבודות הארץ מכין אותו מ"מ למדנו מתוך המשנה דשביעית דף ל"ה ול"ו כל הסוגיא שאין נוטעין בשביעית אפי' אילן סרק ולא יחתוך היבלת מן האילנות ולא יפרק העלין והבדים היבשי' ולא יעשן תחתיו כדי שתמות התולעת ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותן העוף כשהוא רך ולא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותן ולא יכרוך את הנטיעות ולא יקטום אותם ולא יפסג את האילנות וכן כל שאר עבודות האילן ואם עשה אחד מאלו בשביעית מכין אותו מ"מ מ"ק דף ב' משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזרעים שהיא צמאה ביותר שם דף ו' ועשר לבית סאה דנק' תמצ' מבואר בירושלמי סוף פר' ב' דשביעית וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יותר מעשר לבית סאה מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את השדה ואם היו מקורבים זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילה בשביעית דף ל"ז במ"ק ד"ו וכן עפר הלבן מרביצין אותו במי' בשביעית בשביל האילנות שלא יפסידו שם דף ג, ובתוס' דשביעית דף ס"ג ע"ב ועושין עוגיאו' לגפנים ועושין אמת המי' לכתחילה וממלאין את הנקעי' מים ומפני מה התירו כל אלה להשקות שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה והואיל ואיסור הדברים האלה וכיוצא כהן מדבריהם לא גזרו על אלו שאין איסור מה"ת אלא אותן שתי אבות ושתי תולדות שלהם כמו שבארנו בתחילת המצוה משרבו האנסין והטילו מלכי עכו"ם על ישראל לעשות מזונו לחיילותיהן התירו לזרוע להם בשביעית דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד כדאמר בפר' זה בורר סנהדרין דף כ"ו פוקו זרעו בשביעיתא משום ארנונא וגם גרסינן בירושלמי דשביעית כראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורה ר' ינאי לחרוש חרישה ראשונה בשביעית וכן מי שכפה אותו אנס לעשות בשביעית בחנם כמו עבודת המלך וכן כל כיוצא בזה ה"ז עושה שנינו בתרומה דף ס"ט הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שישראל חדושין על השביעית וא"ת בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי, החורש שדהו או נרה או זבלה בשביעית כדי שתהא יפה לזריעה במוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית אבל אם מת בנו זורעה כדמסקי' במ"ק דף י"ג שנינו בשביעית דף ל"ח ומה שכתב משדה חבירו וכולי בירושל' בראשונה היו אומרים מנקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו והוא שיטול הגס הגס כדי שלא יתכוין לנקות הארץ אבל משדה חבירו נוטל בין גם בין דק משרבו עוברי עבירה שמתכונין לנקות ואומרים הגס אנו נוטלין אסרו שלא יטול אדם כלום משדהו אלא מתוך שדה חבירו והוא שלא ילקט בטובה שלא יאמר לו ראה כמה טובה עשיתי לך שהרי נקיתי לך שדך בירושלמי דלעיל הייתה בהמתו עומדת בתוך שדה מלקט ומבי' לפניה שבהמתו מוכחת עליו, וכן אם הייתה שם כירתו מלקט הכל ומדליק שכירתו מוכחת עליו, עבודת הארץ בשנה השישית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני מפני שהוא מתקנה לשביעית ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה וגזרו חכמים שלא יהא חורשין שדה אילן בערב שביעית בזמן המקדש אלא עד עצרת ושדה לבן עד הפסח ובזמן שאין ב"ה קיים מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה כדאמרינן בפ"ק דמ"ק דף ג' וד' כל הסוגיא סו"ס רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים האלו והתירום דקסברי כי גמירי הלכה בזמן שבית המקדש קיים אבל האידנא לא, אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהא אחר הקליטה שלשים יום קודם ראש השנה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות כרבי יוסי ור"ש שהלכה כמותן לגבי רבי יהודה החולק עליהם בשביעית דף ל"ו ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו נמצאת אומר בר"ה דף י"ב שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה מ"ד יום יקיים פחות מכן יעקור, בירושלמי דשביעית ואם לא עקר הפירות מותרין, שם ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור שנינו בשביעית דף ל"ה עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה אף בזמן בית המקדש ודבר זה הל"מ במ"ק דף ג':

1 בשנה א השביעית שנת השמיטה כו'. וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת ר"כ רכ"א היראים סי' מפ"ז החינוך מצ' שכ"ו שכ"ז הזוה"ר מל"ת פ"ג פ"ד אות ל"ה הפוע"צ מל"ת קצ"ח קצ"ט העי"מ מצ' שכ"ב שכ"ג המצה"ש ומהר"ש מצ' שכ"ז שכ"ח הדה"מ שער ד' פי"ז י"ח המעיי"ח דף מ"ב ע"ב אות כ' הנר מצוה סי' י' אות ק"ז, והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הל' שמיטה פ"א ועי' בשעה"מ שם:

1 משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ וַעֲבוֹדַת הָאִילָן בְּשָׁנָה שְׁבִיעִית שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כה ב "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" וְנֶאֱמַר שמות לד כא "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת". וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ אוֹ הָאִילָנוֹת בְּשָׁנָה זוֹ בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כה ד "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר": אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל הַזְּרִיעָה אוֹ עַל הַזְּמִירָה וְעַל הַקְּצִירָה אוֹ עַל הַבְּצִירָה. וְאֶחָד הַכֶּרֶם וְאֶחָד שְׁאָר הָאִילָנוֹת: וּזְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה וּבְצִירָה בִּכְלַל קְצִירָה. וְלָמָּה פֵּרְטָן הַכָּתוּב לוֹמַר לְךָ עַל שְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת אֵלּוּ בִּלְבַד הוּא חַיָּב וְעַל שְׁאָר הַתּוֹלָדוֹת שֶׁבַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ עִם שְׁאָר הָאָבוֹת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ בְּעִנְיָן זֶה אֵינוֹ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: כֵּיצַד. הַחוֹפֵר אוֹ הַחוֹרֵשׁ לְצֹרֶךְ הַקַּרְקַע אוֹ הַמְסַקֵּל אוֹ הַמְזַבֵּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר עֲבוֹדַת הָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּבְרִיךְ אוֹ הַמַּרְכִּיב אוֹ הַנּוֹטֵעַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעֲבוֹדַת הָאִילָנוֹת. מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶן: אֵין נוֹטְעִין בַּשְּׁבִיעִית אֲפִלּוּ אִילַן סְרָק. וְלֹא יַחְתֹּךְ הַיִּבּוֹלֶת מִן הָאִילָנוֹת. וְלֹא יְפָרֵק הֶעָלִין וְהַבַּדִּים הַיְבֵשִׁים. וְלֹא יְאַבֵּק אֶת צַמַּרְתּוֹ בָּאָבָק. וְלֹא יְעַשֵּׁן תַּחְתָּיו כְּדֵי שֶׁיָּמוּת הַתּוֹלַעַת. וְלֹא יָסוּךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זוֹהֲמָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכַל אוֹתוֹ הָעוֹף כְּשֶׁהוּא רַךְ. וְלֹא יָסוּךְ אֶת הַפַּגִּין. וְלֹא יִנְקֹב אוֹתָן. וְלֹא יִכְרֹךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת. וְלֹא יִקְטֹם אוֹתָם. וְלֹא יְפַסֵּג אֶת הָאִילָנוֹת. וְכֵן שְׁאָר כָּל עֲבוֹדַת הָאִילָן. וְאִם עָשָׂה אַחַת מֵאֵלּוּ בַּשְּׁבִיעִית מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: אֵין מְצִיתִין אֶת הָאוּר בְּאִישַׁת הַקָּנִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדַת קַרְקַע. וְאֵין מְלַמְּדִין אֶת הַפָּרָה לַחְרשׁ אֶלָּא בְּחוֹל. וְאֵין בּוֹדְקִין אֶת הַזְּרָעִים בְּעָצִיץ מָלֵא עָפָר אֲבָל בּוֹדְקִין אוֹתָן בְּעָצִיץ מָלֵא גְּלָלִים. וְשׁוֹרִין אֶת הַזְּרָעִים בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי לְזָרְעָן בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וּמְקַיְּמִין הָאִלוּיֵי בְּרֹאשׁ הַגַּג אֲבָל אֵין מַשְׁקִין אוֹתוֹ: סוֹקְרִין אֶת הָאִילָן בְּסִקְרָא. וְטוֹעֲנִין אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים וְעוֹדְרִין תַּחַת הַגְּפָנִים. וְהַמְקַשְׁקֵשׁ בְּזֵיתִים אִם לְהַבְרוֹת אֶת הָאִילָן אָסוּר וְאִם לִסְתֹּם אֶת הַפְּצִימִים מֻתָּר: מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּשְּׁבִיעִית וְהִיא שְׂדֵה הַזְּרִיעָה שֶׁצְּמֵאָה בְּיוֹתֵר. וְכֵן שְׂדֵה הָאִילָנוֹת אִם הָיוּ מְרֻחָקִין זֶה מִזֶּה יֶתֶר מֵעֶשֶׂר לְבֵית סְאָה מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן. אֲבָל לֹא יַשְׁקוּ אֶת כָּל הַשָּׂדֶה. וְאִם הָיוּ מְקֹרָבִין זֶה לָזֶה עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה מַשְׁקִין כָּל הַשָּׂדֶה בִּשְׁבִילָן. וְכֵן עֲפַר הַלָּבָן מַרְבִּיצִין אוֹתוֹ בְּמַיִם בַּשְּׁבִיעִית בִּשְׁבִיל הָאִילָנוֹת שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ: וְעוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים. וְעוֹשִׂין אֶת אַמַּת הַמַּיִם כַּתְּחִלָּה וּמְמַלְּאִין אֶת הַנְּקָעִים מַיִם: וּמִפְּנֵי מָה הִתִּירוּ כָּל אֵלֶּה. שֶׁאִם לֹא יַשְׁקֶה תֵּעָשֶׂה הָאָרֶץ מְלֵחָה וְיָמוּת כָּל עֵץ שֶׁבָּהּ. וְהוֹאִיל וְאִסּוּר הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדִּבְרֵיהֶם לֹא גָּזְרוּ עַל אֵלּוּ שֶׁאֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אוֹתָן שְׁנֵי אָבוֹת וּשְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת שֶׁלָּהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין וְהִטִּילוּ מַלְכֵי עַכּוּ"ם עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת מַחֲנוֹת לְחֵילוֹתֵיהֶן הִתִּירוּ לִזְרֹעַ בַּשְּׁבִיעִית דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לָהֶם עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבַד. וְכֵן מִי שֶׁכְּפָאוֹ אַנָּס לַעֲשׂוֹת בַּשְּׁבִיעִית בְּחִנָּם כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה: הַנּוֹטֵעַ בַּשְּׁבִיעִית בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד יַעֲקֹר. מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית. אִם תֹּאמַר בְּשׁוֹגֵג יְקַיֵּם יֹאמַר הַמֵּזִיד שׁוֹגֵג הָיִיתִי: הַחוֹרֵשׁ אֶת שָׂדֵהוּ אוֹ נָרָהּ אוֹ זִבְּלָהּ בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יָפָה לִזְרִיעָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְלֹא יִזְרָעֶנָּה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְאֵין חוֹכְרִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְזָרְעָהּ אֶלָּא תְּהִי בּוּרָה לְפָנָיו. וְאִם מֵת יִזְרָעֶנָּה בְּנוֹ: הַמַּעֲבִיר קוֹצִים מֵאַרְצוֹ בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי לְתַקְּנָהּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אוֹ שֶׁסִּקֵּל מִמֶּנָּה אֲבָנִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לֹא קָנְסוּ אוֹתוֹ וּמֻתָּר לוֹ לְזָרְעָהּ בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית: הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּשְּׁבִיעִית אִם הָיוּ מִקְצָת הֶעָלִין מְגֻלִּין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְאִם לָאו אָסוּר. הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא יִפְחֹת מֵאַרְבַּע קַבִּים עַל גֹּבַהּ טֶפַח וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת הָאָדָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְמַח. וּמֻתָּר לְמָרֵס בְּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא יְכַסֵּחַ: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ. וְהוּא שֶׁיִּטּל הַגַּס הַגַּס כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְנַקּוֹת הָאָרֶץ. אֲבָל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ נוֹטֵל בֵּין דַּק בֵּין גַּס. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁמִּתְכַּוְּנִין לְנַקּוֹת וְאוֹמְרִין הַגַּס הַגַּס אָנוּ נוֹטְלִין. אָסְרוּ לִטּל אָדָם מִשָּׂדֵהוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא יְלַקֵּט בְּטוֹבָה. שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ רְאֵה כַּמָּה טוֹב עָשִׂיתִי לְךָ שֶׁהֲרֵי נִקֵּיתִי שָׂדְךָ: הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ מְלַקֵּט וּמֵבִיא לְפָנֶיהָ. שֶׁבְּהֶמְתּוֹ מוֹכַחַת עָלָיו. וְכֵן אִם הָיְתָה שָׁם כִּירָתוֹ מְלַקֵּט הַכּל וּמַדְלִיק. שֶׁכִּירָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו: הַקּוֹצֵץ אִילָן אוֹ שְׁנַיִם לְעֵצִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁרְשָׁן. קָצַץ שְׁלֹשָׁה אוֹ יֶתֶר זֶה בְּצַד זֶה לֹא יְשָׁרֵשׁ. שֶׁהֲרֵי מְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ. אֶלָּא קוֹצֵץ מֵעַל הָאָרֶץ וּמַנִּיחַ שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ מֻתָּר לְשָׁרֵשׁ: הַמַּבְקִיעַ בְּזַיִת לִטּל עֵצִים לֹא יְחַפֶּה מְקוֹם הַבִּקּוּעַ בְּעָפָר מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה אֲבָל מְכַסֶּה בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ: הַמְזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים הֲרֵי זֶה קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ בְּקַרְדֹּם וּבְמַגָּל וּבִמְגֵרָה וּבְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה: אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹצְצִין בִּשְׁאָר הַשָּׁנִים מִפְּנֵי שֶׁקְּצִיצָתָהּ עֲבוֹדַת אִילָן. שֶׁבִּקְצִיצָה זוֹ תִּגְדַּל וְתוֹסִיף. וְאִם צָרִיךְ לְעֵצֶיהָ קוֹצֵץ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ: כֵּיצַד קוֹצְצָהּ. מֵעִם הָאָרֶץ אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית. לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף:

« ברית משה Negative Commandments 265:1 ברית משה Negative Commandments 268:1 »