ברית משה, מצות לא עשה י״ז:א׳:א׳-ג׳:ג׳

1 שלא א לעבוד ע"ז בדברים שדרכה להעבד בהם כו'. לכאורה יש לדקדק על הסידור מנין הלא תעשת דע"ז שמנה רבינו ז"ל דמדוע מנה תחלה את המל"ת זו שלא לעבוד ע"ז שלמד מולא תעבדם דדברות הראשונות והאחרונות ואח"כ מנה במל"ת י"ט את המל"ת שלא להשתחוות שלמד מלא תשתחוה להם הלא לא תשתחוה להם כתיב מקודם ולא תעבדם וא"כ אמאי לא מנה לא תשתחוה תחלה והרמב"ם ז"ל בסה"מ מסדר באמת כן דבמל"ת ה' מנה לא תשתחוה להם ובמל"ת ו' מנה ולא תעבדם וגם עוד שינוי ראיתי בין רבינו להרמב"ם דהרמב"ם בסה"מ הביא במל"ת ב' ג' ד' את המל"ת דעשיית ע"ז שלמד מלא תעשה לך פסל מקודם המל"ת לא תשתחוה להם ולא תעבדם ורבינו הביא את המל"ת דעשיית ע"ז במל"ת כ' וכ"א בתר המל"ת לא תשתחוה להם ולא תעבדם ועוד ק"ל על רבינו דמדוע לא הביא את זה דבזובח וקיטור וניסוך חייב אפילו כשאין דרכה בכך כיון שהם עבודת פנים במל"ת י"ט בלאו שלא להשתחוות שג"כ עבודת פנים וג"כ הדין כן מדוע הביא את זה כאן במל"ת זו שאיירי בעבודת דרכה בכך:

2 ונ"ל בס"ד ליישב כך דהרמב"ם דלא עשה את הסה"מ אלא למנות את המצות ולא שיפסוק ממנו הלכות שיטות הש"ס ג"כ ע"כ נקט הסדר של המל"ת דע"ז כפי הסדר שנכתבים בעשרת הדברות דמתחלה כתיב לא תעשה לך פסל ואח"כ לא תשתחוה להם ולא תעבדם אבל רבינו דעשה את ספרו גם לפסוק ממנו הלכות שיטות הש"ס ע"כ נקט כפי סדר שיטות הש"ס דבסנהדרין ס' ע"ב איתא במתניתין העובד עכו"ם אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה כו' אבל המגפף והמנשק כו' ובגמ' שם מאי אחד העובד א"ר ירמי' ה"ק א' העובד כדרכה וא' המזבח כו' וא' המשתחוה ואפילו שלא כדרכה וכיון דנקט התנא במתניתין תחלה הדין של עובד ע"ז בדרכה בכך ע"כ נקט רבינו ג"כ מתחלה את המל"ת שלא לעבוד ע"ז בדרכה בכך ומשום דסובר רבינו דהני ג' עבודות פנים דהיינו זביחה הקטרה וניסוך ג"כ אזהרתם מולא תעבדם דדברות ראשונות ואחרונות וכמ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת ה' בשם המכילתא שאכתוב לקמן בס"ד ע"כ נקט רבינו הדין של זביחה והקטרה וניסוך עם הדין של עובד ע"ז בדרכה בכך בחדא מל"ת כיון דלשניהם איכא חד אזהרה מולא תעבדם ומשום דדיבר רבינו במל"ת י"ז מאזהרת לא תעבדם ע"כ נקט אח"כ את המל"ת י"ח שאזהרתה ג"כ מלא תעבדם אע"ג דאזהרת לא תעבדם דמל"ת י"ח הוא פסוק אחר כמ"ש רבינו במל"ת י"ח אעפ"כ כיון דשניהם מוזהרים משם לא תעבדם ע"כ נקט תרווייהו בהדדי ואח"כ במל"ת י"ט נקט את הלאו שלא להשתחוות ובמל"ת כ' וכ"א נקט את הלאוין דעשיית ע"ז שהם במלקות ולא במב"ד כן נ"ל ליישב את הסדר של רבינו כמובן:

3 ומה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל את הקושיא שהקשה הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם בהשגותיו על הסה"מ במל"ת ה' וז"ל והנה ראוי הרב לפי דעתו במנין המצות למנות לאו דהשתחויה ולאו דשאר עבודות שתים ר"ל לא תשתחוה להם אחד ולא תעבדם לאו אחר וראוי ג"כ שנמנה לאו בפ"ע מגפף ומנשק שלא כדרכה שהוא אינו בכלל אלו ואין בו מיתה וכיון שנתייחד לעצמו בלאו ובעונש ראוי הוא לימנות בפ"ע וא"כ יהי' המנין בע"ז ארבע מצות שהרב מונה ארבע עבודות בשלא כדרכה אחת ושאר עבודות כדרכה עכ"ל אבל לא זכיתי להבין את תחלת השגתו במ"ש והנה ראוי כו' ר"ל לא תשתחוה להם אחד ולא תעבדם לאו אחר הלא הרמב"ם באמת מנה לא תשתחוה להם ולא תעבדם לשתים במל"ת ה' ובמל"ת ו' אבל ראיתי אח"כ בדינא דחיי ז"ל במל"ת זו שמפרשו היטב וז"ל כוונתו להשיג על הרמב"ם שהי' לו למנות כל עבודה כדרכה לאחד וזביחה וקיטור וניסוך שלא כדרכה לאחרת והשתחואה שאינה עבודת פנים לאחרת כיון דאית בה לאו מיוחד ומגפף ומנשק והדומים לה לאחרת כיון דאית בה לאו מיוחד ואין בה מיתה כו' עכ"ל וגם מהמגלת אסתר ז"ל במל"ת ה' מתירוצו שמתרץ את הרמב"ם מהשגת הרמב"ן שאעתיק לקמן בס"ד נראה שג"כ למד הפשט בקושיות הרמב"ן כמ"ש הדד"ח וגם על רבינו נ"ל דקשה חלק אחד מקושיות הרמב"ן דמדוע לא מנה זביחה והקטרה וניסוך ללאו אחד והשתחואה ג"כ ללאו אחד וכל עבודת דרכה בכך ג"כ ללאו אחד ורבינו באמת לא מנה הני ג' אלא לב' לאוין דהשתחואה בשלא כדרכה מנה במל"ת י"ט ללאו אחד וכל עבודה כדרכה וגם זביחה וקיטור וניסוך שלא כדרכה מנה במל"ת זו ג"כ ללאו אחד אבל הקושיא שהקשה הרמב"ן על הרמב"ם מגיפוף ונישוק ל"ק על רבינו כיון דרבינו באמת מנה במל"ת י"ח גיפוף ונישוק שלא כדרכה ללאו בפ"ע ובדבר זה פליגי רבינו והרמב"ם במצוה לא תעשת דע"ז דהרמב"ם לא מנה גיפוף ונישוק ללאו בפ"ע ורבינו מנה והטעם דמדוע פליגי בזה אכתוב בס"ד לקמן במל"ת י"ח וכאן אין רצונינו רק לתרץ בס"ד את רבינו והרמב"ם מהשגת הרמב"ן הנ"ל וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

1 הנה ראיתי במגלת אסתר במל"ת ה' שכ' על קושיות הרמב"ן הנ"ל וז"ל לפי שבכלל לאו של לא תשתחוה שמנה יש כל שאר עבודות שבפנים כו' עכ"ל כוונתו שהרמב"ם סובר דאזהרה של שאר עבודות פנים דהיינו זביחה וקיטור וניסוך הוי ג"כ לא תשתחוה להם וכיון דחד אזהרה יש לשאר עבודות פנים עם השתחואה ע"כ לא מנה הרמב"ם שאר עבודות פנים עם השתחואה אלא לחד לאו כן צ"ל בכוונת המג"א ולפי דבריו צ"ל דהרמב"ם סובר דמה שהקשה הגמ' סנהדרין ס' ע"ב עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל כי לא תשתחוה לאל אחר דקושיות הגמרא אזהרה מנין לא קאי על השתחואה לחודא כמו שנראה מהתוס' שם ד"ה אזהרה אלא קושיות הגמ' קאי גם על שאר עבודות פנים ועל זה משני הגמ' דאזהרתם כי לא תשתחוה לאל אחר ומהתם למד הרמב"ם דלשאר עבודות פנים עם השתחואה יש חד אזהרה והא דכ' הרמב"ם בסה"מ מל"ת ה' דאזהרת השתחואה היא לא תשתחוה להם ולא כמ"ש הגמרא מלא תשתחוה לאל אחר את זה פירשנו בס"ד היטב לקמן במל"ת י"ט וכן נראה באמת גם מהרמב"ן הנ"ל בתחלת דבריו שג"כ סובר בדעת הרמב"ם דלשאר עבודות פנים עם השתחואה יש חד אזהרה לא תשתחוה להם אלא הרמב"ן הקשה ע"ז ועי' בלב שמח ז"ל במל"ת ה' שמפרש היטב את קושיות הרמב"ן, וא"כ לכאו' לפי הבנת הרמב"ן בהרמב"ם דלשאר עבודות פנים עם השתחואה יש חד אזהרה באמת יפה תירץ המג"א אבל לפי מה שמפרש הלב שמח את הרמב"ם דל"ת דלשאר עבודות פנים יש חד אזהרה עם השתחואה וכשמעיינין שפיר בסה"מ נראה בפי' דפשטו של הלב שמח באמת פשט אמיתי כיון דלפי הבנת הרמב"ן והמג"א בהרמב"ם יש סתירה ממ"ש הרמב"ם בחיבורו שהביא הרמב"ן שם עם מ"ש בסה"מ עי"ש ותבין אעכ"מ דהפשט בסה"מ כמ"ש הל"ש וגם נ"ל להביא ראי' לזה ממה דאמר אביי סנהדרין ס"ג ע"א שלש השתחוואות בעכו"ם למה אחת לכדרכה ושלא כדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת לחלק עי' רש"י שם היטב ד"ה לכדרכה ושלא כדרכה ולכאורה מנא ליה לאביי דהשתחואה יתירה שנייה באה לשלא כדרכה כגון פעור ומרקוליס שעבודתם בבזיון דילמא לעולם שלא כדרכה בכה"ג באמת פטור והשתחואה יתירה שנייה באה לרבות שאר עבודות פנים כדרכה ושלא כדרכה דאי מהשתחואה ראשונה ה"א דדוקא על השתחואה חייב כדרכה ושלא כדרכה כיון דהשתחואה כתיב אבל עכשיו דכתיב השתחואה יתירה אמרינן אם אין ענין לגופה תנהו ענין על שאר עבודות פנים כדרכה ושלא כדרכה אבל שלא כדרכה בבזיון כגון השתחוה לפעור ומרקוליס באמת פטור אעכצ"ל דלשאר עבודות פנים איכא אזהרה בפ"ע וע"כ אמר אביי שפיר כמובן וא"כ ממילא מוכח מזה דצ"ל הפשט בסה"מ כמ"ש הלב שמח וא"כ ממילא תירוצו של המגלת אסתר לא עולה יפה והשגתו של הרמב"ן על הרמב"ם וגם על רבינו במקומה עומדת כמובן:

2 וע"כ נ"ל בס"ד לתרץ כך דלכאו' ק"ל על הרמב"ם בסה"מ מל"ת ה' דמדוע ל"כ דמהיכא אזהרה על שאר עבודות פנים דל"ל דסובר כמו שהבין הרמב"ן הנ"ל מלא תשתחוה להם חדא דהרמב"ן בעצמו השיג עליו בזה שם ועוד הי' קשה עליו קושיתינו הנ"ל מאביי אעכ"מ דצ"ל כמ"ש הל"ש דלא תשתחוה להם הוי אזהרה על שאר עבודות פנים וא"כ קשה אמאי לא הזכיר הרמב"ם בסה"מ את אזהרה זו דלומר כמ"ש הל"ש דלא חש לפרשו על זה גופא קשה דמדוע לא חש הלא כל מגמתו בסה"מ לפרש היטב את המצות עם אזהרתם וע"כ נ"ל דבאמת כתב הרמב"ם בסה"מ בפירוש את אזהרתם עי' היטב במל"ת ה' ותראה שמהמכילתא שהביא הרמב"ם שם מוכח בפי' דסוברת דאזהרה לשאר עבודות פנים היא ולא תעבדם כיון דהפסוק זובח לאלקים יחרם שהביא המכילתא הוא העונש על שאר עבודות פנים כמ"ש הגמ' סנהדרין ס' ע"ב אלו נאמר זובח יחרם הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר ת"ל לאלקים בזובח לעכו"ם הכתוב מדבר אין לי אלא בזובח מקטר ומנסך מנין ת"ל בלתי לד' לבדו ריקן העבודות כולן לשם המיוחד כו' עי"ש וגם מהמכילתא גופא מוכח דזובח לאלקים יחרם קאי על שאר עבודות פנים וע"ז כתב המכילתא עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל כו' ולא תעבדם א"כ מוכח בפי' דהמכילתא סוברת דאזהרה של שאר עבודות פנים הוא ולא תעבדם והא דהביא המכילתא לא תשתחוה להם משום שהוא תחלת הקרא של ולא תעבדם וכ"כ בפי' המרכבת המשנה ז"ל על המכילתא פ' יתרו פרשה ו' אות ד' דבפ' משפטים פרשה י"ז הפשט במכילתא דאזהרה של שאר עבודות פנים היא ולא תעבדם עי"ש והמכילתא שהביא הסה"מ הנ"ל היא המכילתא דפ' משפטים פרשה י"ז וממילא מוכח כמו שכתבנו וא"כ לפי"ז י"ל הפשט בסה"מ מל"ת ה' במ"ש וכן אנחנו מוזהרים מהקריב להם ולנסך ולקטר כו' דכוונתו וכן אנחנו מוזהרים מהפסוק שכתב למטה אח"כ בשם המכילתא מולא תעבדם והפשט זה בסה"מ ברור אצלי בס"ד דאל"כ למה הביא את המכילתא כלל אעכ"מ דהרמב"ם בסה"מ סובר דאזהרה דשאר עבודות פנים היא מולא תעבדם דדברות הראשונות ואחרונות:

3 ובהלכות עכו"ם פ"ג הל' ג' כתב הרמב"ם וז"ל ואזהרה של עבודות אלו וכיוצא בהן היא מה שכתוב ולא תעבדם במד"א בשאר עבודות חוץ ממשתחוה וזובח ומקטיר ומנסך אבל העובד באחת מעבודות אלו לאחד מכל מיני עכו"ם חייב ואע"פ שאין דרך עבודתו בכך כו' לכך נא' לא תשתחוה לאל אחר לחייב על ההשתחואה אפילו אין דרך עבודתו בכך וה"ה למקטר ומנסך וזורק ומנסך אחד הוא עכ"ל והכ"מ ז"ל כתב דהאי וה"ה למקטר ומנסך שכ' הרמב"ם לא קאי על השתחואה דלעיל מיניה אלא קאי על זביחה שדיבר לפני השתחואה עי"ש וא"כ לכאורה קשה דמדוע לא הביא הרמב"ם בחיבורו אזהרה על שאר עבודות פנים כמו שהביא אזהרה על השתחואה אעכצ"ל דגם בחיבורו הפשט במד"כ ואזהרה של עבודות אלו וכיוצא בהן היא מ"ש ולא תעבדם כו' דכוונתו דאזהרה זו קאי גם על שאר עבודות פנים שדיבר אח"כ דאל"כ אלא נא' דלא קאי רק על עובד ע"ז בדרכה בכך שדיבר בהלכה ב' שם א"כ קשה מדוע ל"כ ואזהרה של עבודות אלו כו' בהלכה ב' שם מדוע כתב את זה בהלכה ג' ובהלכה ג' הי' לו להתחיל במד"א כו' אע"כ מדכתב ואזהרה כו' בהלכה ג' מוכח דגם בחיבורו סובר כבסה"מ דאזהרה של שאר עבודות פנים היא ולא תעבדם כהנ"ל בשם המכילתא, וממילא לפי הנ"ל שבררנו בס"ד דלהרמב"ם אזהרה של שאר עבודות פנים היא ולא תעבדם צ"ל דסובר הפשט בגמ' דסנהדרין ס' ע"ב במ"ש עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל כי לא תשתחוה לאל אחר דלא קאי אלא על השתחואה גרידא כמ"ש התוס' שם ד"ה אזהרה ובדף ס"א ע"א שם ד"ה מנין והא דלא קאמר הגמרא גם על שאר עבודות פנים אזהרה מנין צ"ל דהגמר' סובר כהמכילתא הנ"ל דאזהרה של שאר עבודות פנים היא ולא תעבדם וע"כ לא שאל הגמרא על אזהרה אלא בהשתחואה כמובן:

4 אבל לכאורה ק"ל על המכילתא מהא דאמר ר' אלעזר בסנהדרין ס"א ע"א מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים כו' ועי' בתוס' שם ד"ה מנין שכ' בפי' דאזהרה לשאר עבודות פנים מולא יזבחו עוד וגו' וא"כ מדוע לא סוברת המכילתא ג"כ כן וצ"ל דהמכילתא סוברת כשיטת הרשב"א ז"ל שהביא הריטב"א ז"ל בע"ז דף נ"א ע"א ד"ה מנין לשוחט בהמה למרקוליס עי"ש ותראה דלפי שיטת הרשב"א ליכא למילף אזהרה לשאר עבודת פנים מלא יזבחו עוד וגו' שאמר ר"א משום דולא יזבחו צריך להזהיר על מלקות בגוונא דכ' הרשב"א ועי' בחדושי הר"ן ז"ל סנהדרין דף ס"א ד"ה מנין שכ' בפי' דלשיטת הרשב"א אזהרה של שאר עבודות פנים מולא תעבדם וא"כ ממילא שפיר י"ל דהמכילתא סוברת כשיטת הרשב"א ועל התוס' סנהדרין הנ"ל דסובר דאזהרה לשאר עבודות פנים מולא יזבחו באמת צ"ל דסובר הפשט בהא דר' אלעזר כמ"ש הר"ר מאיר הלוי ז"ל מובא בריטב"א בע"ז שם עי"ש ותבין, וא"כ ממילא י"ל דדבר זה אי אזהרה של שאר עבודות פטם מולא תעבדם או מולא יזבחו עוד תליא בשיטות הרשב"א ור"מ הלוי דלר"מ הלוי אזהרה של שאר עבודות פנים היא מולא יזבחו ולהרשב"א מולא תעבדם כמובן:

5 וא"כ לפי הנ"ל ק"ל לכאורה על הסה"מ הנ"ל שהביא ג"כ את הא דר' אלעזר מנין לשוחט בהמה למרקוליס כו' וגם נר' בפי' דסובר הפשט בהא דר"א כמ"ש הר"מ הלוי עי"ש ולפי הנ"ל קשה היכי יכול להביא את הא דר' אלעזר וגם את המכילתא וצ"ל דשיטת הרמב"ם בסה"מ כך דהיה קשה לו על ר' אלעזר גופא דמדוע אמר מנין כו' ולמד את זה מולא יזבחו עוד מדוע באמת לא למד אזהרה על שאר עבודות פנים מולא תעבדם כהמכילתא אעכצ"ל חדא מתרתי או דר"א לא ידע מהמכילתא זו וכהכלל שבידינו שהאמוראים לא הי' יודעים מכל הברייתות או צ"ל דר"א באמת כיוון בשאלתו על השני פשטים של הרשב"א ור"מ הלוי הנ"ל וע"כ הביא את הפסוק ולא יזבחו דוק בזה כי עמוק הוא מאד בס"ד וסובר הרמב"ם כיון דבאמת ר"א והמכילתא לא פליגי א"כ סוף סוף קשה למה לי שתי אזהרות על שאר עבודות פנים וע"כ כתב בסה"מ וכבר נכפלה אזהרה זו כוונתו דאזהרה זו נכפלה לחומר הענין כמ"ש בסה"מ בהשרשים דבהרבה מצות נכפלה אזהרתם לחומר הענין וממילא לפי"ז כיון שבררנו בס"ד דהרמב"ם סובר דאזהרה של שאר עבודות פנים היא ולא תעבדם ואת זה כתב הרמב"ם ג"כ בפי' בסה"מ מל"ת ו' דאזהרה של עובד ע"ז בכדרכה בכך היא ג"כ ולא תעבדם א"כ י"ל כיון דסובר הרמב"ם דעבודת דרכה בכך וגם שאר עבודות פנים שלא כדרכה מחד אזהרה ילפינן ע"כ לא מנה את שניהם אלא לחד לאו ולא קשה עליו קושיות הרמב"ן הנ"ל מחודש א' ועל רבינו י"ל דגם הוא סובר כהמכילתא הנ"ל אלא סובר הפשט בהא דר' אלעזר כשיטת הרשב"א הנ"ל וא"כ ל"צ למימר דנכפלה אזהרתם כמ"ש הרמב"ם כיון דסובר כשיטת הרשב"א ממילא ליכא על שאר עבודות פנים אלא חד אזהרה ולא תעבדם וכיון דסובר דאזהרה של שאר עבודות פנים היא ולא תעבדם וגם היא אזהרה עבודות דרכה בכך ע"כ לא מנה גם רבינו את שאר עבודות פנים ללאו בפ"ע אלא כללם עם עבודות דרכה בכך וע"כ הביא את השאר עבודות פנים במל"ת זו ולא במל"ת י"ט כיון דחד אזהרה יש להם עם עבודות דרכה בכך וכמו שכתבנו לעיל מחודש א' כמובן, וגם מה מאד מיושב בס"ד בהנ"ל מעל רבינו והרמב"ם מה דק"ל עליהם מהתוס' סנהדרין ס' ע"ב ד"ה אזהרה מנין דכ' וז"ל וא"ת ות"ל מהיכא דנפקא ליה אזהרה למגפף ומנשק מלא תעבדם כדפ"ה במתניתין וי"ל דאי אתא לאזהרה דהשתחואה לא הוי מוקמינן ליה למגפף ומנשק עכ"ל ולפי הנ"ל דרבינו והרמב"ם סברו דאזהרה של שאר עבודות פנים ילפינן מלא תעבדם דדברות א"כ נשאר קושית התוס' דאמאי לא יליף הגמ' גם על השתחואה אזהרה מולא תעבדם דדברות דל"ל כתירוצו של התוס' כיון דגיפוף ונישוק לא ילפינן אלא מולא תעבדם יתירה דפ' משפטים כמ"ש רש"י במתניתין שם אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דהגמ' ידע דהשתחואה הוי מל"ת בפ"ע ואי הוי יליף הגמ' אזהרה להשתחואה מולא תעבדם דדברות אז לא הי' מל"ת בפ"ע כיון דאז הוי נכלל לענין מנין המצות בין שאר עבודות פנים ומשום דידע הגמ' דהלאו דהשתחואה צריך להיות לענין מנין המצות מל"ת בפ"ע ע"כ יליף הגמ' להשתחואה אזהרה בפ"ע ודו"ק בכל הנ"ל ואם קשה לך איזה דבר על הנ"ל אז תעיי' עוד שפיר את סוגית הגמרא דסנהדרין והריטב"א דע"ז ואז תבין הכל בס"ד:

1 אבל עוד קושיא אחת הקשה על הרמב"ם הרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ מל"ת ה' וז"ל ועוד הנה לדבריו בפסוק לא יהיה לך אלקים אחרים על פני ארבע מצות מניעה מהאמין האלהות לזולתו ומניעה מעשיית הצלמים אע"פ שלא עבדם והוא למלקות ומניעה מהשתחוות לכל ע"ז ומניעה מכל עבודה כדרכה וכבר ביארו החכמים ששמעו מפי משה מצות מנין תור"ה בגמטריא באמרו תורה צוה לנו משה ושתי מצות ששמעו מפי הגבורה השלימו תרי"ג והרב כותב זה כמה פעמים ואינו נזכר ועוד שהרי הסכימה דעתו לומר כי דבור אנכי ד' אלקיך מ"ע וא"כ נמצאו מפי משה תר"ח ומפי הגבורה חמש וזה טעות מתפרסם עכ"ל ובאמת על רבינו ג"כ קשה קושית הרמב"ן כיון דג"כ סובר דדבור לא יהי' לך כולל ד' לאוין וזה ל"ל דעל רבינו קשה ביותר משום דמנה בע"ז ה' לאוין דגם גיפוף ונישוק מנה ללאו בפ"ע במל"ת י"ח נמצא לפי מנינו דמפי הגבורה ו' מצות דע"ז י"ל כיון דלמד אזהרה על גיפוף ונישוק מלא תעבדם דפ' משפטים כמ"ש במל"ת י"ח ממילא לא נכלל הלאו דגיפוף ונישוק בדבור לא יהיה לך דבדבור לא יהיה לך לא נכלל רק הני לאוין דע"ז הנאמרים בעשרת הדברות אחר דבור לא יהי' לך עד הדבור ג' וע"כ ל"ק על רבינו אלא כמו שקשה על הרמב"ם כמובן:

2 אבל נ"ל בס"ד לתרץ דעל דרשה דר' שמלאי מכות כ"ג ע"ב דמפי משה לא שמענו רק תרי"א מצות דאנכי ולא יהיה לך מפי גבורה שמענו הקשה הסדר משנה ז"ל הל' עכו"ם פ"ג הל' ג' הלא מפי משה שמענו תרי"ב מצות כיון דמל"ת דע"ז ג"כ מפי משה שמענו דבסנהדרין נ"ו ע"ב איתא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם ובהני ז' מצות ב"נ חד מהן המל"ת דע"ז עי"ש בגמ' וא"כ כבר שמעו ישראל במרה מפי משה גם הלאו דע"ז והיאך דרש ר' שמלאי דרק תרי"א מצות שמענו מפי משה עי"ש שהאריך בקושיא זו, ונ"ל בס"ד לתרץ דלפי מה שכתבנו לעיל מל"ת א' מחודש י"א דרבינו והרמב"ם פסקו בדיני דב"נ כר' יצחק דסנהדרין וכהאי מ"ד דסובר אליבא דר' יצחק דעכו"ם לא חייב עד דפלח ולא חייבו עכו"ם בע"ז על מחשבה דהיינו על לאו דלא יהיה לך שבא להזהיר שלא לעלות במחשבה שיש שום אלקי זולתי השם וכיון דרבינו והרמב"ם סברו' דלא מוזהרין עכו"ם על לאו דלא יהי' לך נמצא לפי"ז לא הי' נכלל במרה בהז' מצות דב"נ לאו דלא יהיה לך רק השאר מל"ת דע"ז וממילא לפי שיטתם ל"ק קושי' הסד"מ כיון דלא שמעו במרה מפי משה את המל"ת דלא יהי' לך אלא מפי הגבורה שמעו וע"כ דרש ר"ש שפיר את דרשו כמובן, וממילא גם קושיות הרמב"ן הנ"ל ל"ק די"ל דכיון שכבר שמעו במרה השאר ג' מצות דע"ז דהיינו שלא לעבוד ושלא להשתחוה ושלא לעשות אף שנכפלה בלאו דלא יהיה לך אבל כיון שכבר שמעו מפי משה ע"כ לא חשיב ר' שמלאי הני ג' לאוין בין הני דשמעו מפי הגבורה כיון דר"ש לא חשיב אלא הני תרתי דשמעו מתחלה מפי הגבורה ומקודם לזה לא שמעו כלל אבל הני ג' אע"ג דשמעו מפי הגבורה דנכללו בדבור לא יהי' לך מ"מ כיון דכבר שמעו מפי משה במרה ע"כ מנה ר"ש הני ג' בין הני דשמעו מפי משה וכשתעי' היטב בסד"מ אז תבין שפיר את כל מה שכתבנו:

3 אבל אכתי ק"ל דלפי דברינו דרבינו והרמב"ם פסקו כר' יצחק א"כ לפי"ז צ"ל דרבינו והרמב"ם סברו דב"נ לא מוזהר גם על עשיית ע"ז דבסנהדרין שם קאמר הגמ' בפי' דלמ"ד אליבא דר' יצחק דעכו"ם לא חייב עד דפלח סובר דעכו"ם לא מוזהר על עשיית ע"ז וא"כ לפי"ז לא נצטוו ישראל במרה מפי משה גם על עשיית ע"ז וא"כ אכתי קשה קושית הרמב"ן על רבינו והרמב"ם בפלגא עכ"פ דהו"ל לר' שמלאי למימר דמפי הגבורה שמענו ג' מצות מ"ע אנכי ומל"ת לא יהי' לך ומל"ת לא תעשה לך ואי"ל דכיון דהרמב"ם בהל' מלכים פ"ט הל' ב' כתב וז"ל ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל כו' נא' דכיון דהרמב"ם סובר דעכ"פ נצטוו ב"נ שלא לעשות ע"ז אע"ג דלא נתחייבו מיתה עליה וכן מצינו הרבה דברים שסובר הרמב"ם דב"נ מצווה עליהם בלא חיוב מיתה כמ"ש בהל' מלכים פ"י הל' ו' עי' בלח"מ שם וגם בהרמב"ם שם הלכה ט' ובכ"מ שם וכיון שנצטוו שלא לעשות ע"ז א"כ ממילא גם ישראל נצטוו במרה ע"י משה על זה וע"כ שפיר י"ל כמו שכתבנו' אבל אי נאמר כן א"כ גם על מחשבת ע"ז דגמרינן מלאו דלא יהיה לך ג"כ י"ל דבצווי בלא מיתה ב"נ נצטוה כיון דמלשון הרמב"ם הל' מלכים פ"ט ממ"ש ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל נראה דגם על מחשבת ע"ז ג"כ נצטוו בלשון איסור וא"כ לפי"ז הדרא קושיות הסד"מ לדוכתי' אם לא שנאמר דמש"כ הרמב"ם אסור בכל כוונתו על הני עניני ע"ז השייכים במעשה וכמו שנראה מתחלת דבריו בפ"ט שם שכ' בן נח שעבד ע"ז כו' ולשון שעבד משמע במעשה ועל זה כתב אח"כ וכל ע"ז כו' אסור בכל כו' וכשנאמר כן בכוונת הרמב"ם אז באמת שפיר מיושב הכל כהנ"ל, ולפי מה שכתבנו בספרי פני משה הל' מלכים פ"ט הל' ב' שהראתי לדעת שם דמהיכא למד הרמב"ם את מה שכתב ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל כו' מוכח משם בפי' דהרמב"ם ל"כ את זה אלא דוקא על עשיית ע"ז ולא על מחשבת ע"ז כיון דהשני לימודים שכתבנו שם שניהם הם בעשיית ע"ז עי"ש ותבין א"כ שפיר י"ל דעל מחשבת ע"ז באמת ל"כ הרמב"ם את זה וא"כ ממילא מיושב שפיר קושיות הסד"מ וגם קושיות הרמב"ן הנ"ל ודו"ק ועי' בספרי פני משה הל' יסוה"ת פ"א הל' ו' שהבאתי שם בשם המעיין חכמה תירוץ נאה על קושית הרמב"ן ותראה דגם אליבא דרבינו י"ל כן: