1שאנו א מוזהרין על ברכת השם שנ' אלקים לא תקלל כו'. לכאו' יש לדקדק ברבינו ז"ל דאמאי לא פתח את המל"ת זו בלשון שלא והו"ל למימר שלא לקלל את השם או כמ"ש הסמ"ק ז"ל סי' קכ"ה שלא לברך את השם ותו ק"ל אמאי במל"ת ר"ט כתב רבינו הזהירה תורה שלא לקלל את הדיין מישראל שנא' אלקים לא תקלל וכאן במל"ת זו שג"כ למד אזהרה מאלקים לא תקלל ל"כ בלשון זה שלא לקלל את השם וברמזיו רמז מל"ת ר"ט כתב שלא לקלל לא דיין כו' וברמז מל"ת זו כתב שאנו מוזהרין על ברכת השם כו' וזה טעמא בעי וגם בהרמב"ם ז"ל ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע יש לדקדק כן עי' מ"ש ברמז מל"ת ס' ול"ת שט"ו וגם בכל השאר מוני המצות חוץ מהסמ"ק יש לדקדק כן, אבל ראיתי בביאור על הסמ"ג ממוהר"ר יוסף מקרעמניץ ז"ל שכבר עמד על זה דעל מ"ש רבינו חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מ"ע כתב וז"ל בשלמא אם לא הביא חוץ ממילה ופסח הוה קשה על המחבר למה צריך להביא לאו אלקים לא תקלל והרי מדה היא בכל התורה כל שענש הכתוב כרת או מיתות ב"ד הר"ז ל"ת לכך מביא חוץ ממילה ופסח כלומר והרי מילה ופסח הן בכרת והן מ"ע לכך צריך להביא לאו אלקים לא תקלל ולכך לא פתח בלאו שלא לקלל לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת הדיין, ישמקשין למה לא פתח שלא לברך השם וי"ל איך שייך לומר שלא לברך השם לשון ברכה ח"ו איך אסור לברך השם ית"ש לכן פתח שאנו מוזהרין ר"ל ממ"נ שפיר פתח אם איירי לשון ברכה שפיר אמר המחבר שאנו מוזהרין לברך השם לשון ברכה ואם איירי להיפך לשון נוקב נמי שפיר פתח שלא לברך שאנו מוזהרין שלא לברך לשון קלל ח"ו וממ"נ שפיר פתח המחבר כו' עכ"ל הנה מה שתי' הביאור מה שלא פתח שלא לברך השם לפענ"ד ליתא דכיון דהוה כתב אח"כ שנאמר אלקים לא תקלל ממילא הוה ידעינן שלא לברך את השם שקאמר אינו לשון ברכה והראי' דהסמ"ק באמת כ"כ וגם מ"ש הביאור ולכך לא פתח בלאו זה לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת הדיין גם על זה ק"ל הלא רבינו כתב בפי' כאן שאנו מוזהרין על ברכת השם שנ' אלקים לא תקלל אלמא דסובר דאלקים לא תקלל אזהרה גם על ברכת השם וכן איתא בגמ' סנהדרין נ"ו ע"א בפי' דאזהרה של ברכת השם היא אלקים לא תקלל וכ"כ הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ב הל' ח' ובסה"מ מל"ת ס' הביא בשם המכילתא אלקים לא תקלל ליתן ל"ת על ברכת השם וא"כ היכי כתב הביאור שהלאו זה לא קאי רק על ברכת הדיין וזה קושיא גדולה על תירוצו של הביאור וממילא נשארה הקושיא על רבינו:2ונ"ל בס"ד ליישב את הכל בהקדים מה שיש לדקדק עוד על רבינו דהכי כתב כאן דאזהרה לברכת השם אלקים לא תקלל ובמל"ת ר"ט כתב שהוא אזהרה על קללת דיין הלא במכילתא משפטים פרשה י"ט איתא וז"ל אלקים לא תקלל למה נאמר לפי שהוא אומר ונוקב שם ד' מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו לכך נאמר אלקים לא תקלל דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר בדיינים הכתוב מדבר שנ' עד האלהים יבא דבר שניהם כן הגירסא במכילתא שלפנינו ועי' במרכבת המשנה שם שמחזק את הגירסא זו אבל לא ראה בילקוט משפטים רמז שנ"א שהביא הגירסא במכילתא להיפך שר"ע סובר להזהיר על ברכת השם ור"י סובר בדיינים הכתוב מדבר וגם בירושלמי סנהדרין פ"ז הלכה ח' דף כ"ב ע"ב איתא דר' ישמעאל אמר בדיינים הכתוב מדבר עי' בפ"מ שם נר' גם מהירושלמי דעיקר כגירסת הילקוט במכילתא וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' משפטים וא"כ ק"ל על רבינו ממנ"פ אי סובר כר"ע דאלקים לא תקלל הזהיר על ברכת השם א"כ היכי כתב במל"ת ר"ט שבא להזהיר על קללת דיין ואי סובר כר"י א"כ היכי כתב כאן שבא להזהיר על ברכת השם ובאמת קושי' זו גם על הרמב"ם קשה דבסה"מ מל"ת ס' ובחיבורו הנ"ל נראה דפסק כר"ע שבא להזהיר על ברכת השם ובסה"מ מל"ת שט"ו ובחיבורו הל' סנהדרין פ' כ"ו הל' א' נראה דפסק כר"י וגם על רש"י ז"ל קשה קושי' זו דבפ' משפטים כתב וז"ל אלקים לא תקלל הר"ז אזהרה לברכת השם ואזהרה לקללת דיין עכ"ל והיכי נקט כתרווייהו, אבל ראיתי במזרחי ז"ל שם שכבר עמד על רש"י בזה דבתר שהעתיק את המכילתא כהגירסא שהבאתי בשם הילקוט כתב וז"ל ויש לתמוה מהרב איך תפש דברי שניהם אחר שהם חולקים גם אונקלוס שתרגום אותו דיינא לא תקלל איך הניח דברי ר"ע שהלכה כמותו מחבירו ותפש דברי ר' ישמעאל לכן נ"ל לפרש שר"ע שאמר אלקים לא תקלל מ"מ נראה שהוא סובר שהאזהרה הזאת היא כוללת אזהרת ברכת השם ואזהרת קללת הדיינין שלשון מ"מ יורה על זה ור"י סובר שהאזהרה הזאת אינה אלא לקללת הדיינין ולפיכך כתב רש"י ז"ל אזהרה לברכת השם ולקללת הדיינים כדברי ר"ע שהלכה כמותו מחבירו וכ"כ גם הרמב"ם ז"ל שזו האזהרה כוללת שתיהן ברכת השם וקללת הדיינים ואונקלוס שתרגם אותו על קללת הדיינים אינו אלא מפני שעיקר האזהרה ופשטה היא על קללת הדיינים אבל אזהרת ברכת השם הנכללת בה היא על צד הרמז לבד מפני שהשרש שבידינו הוא שלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר חוץ ממילה ופסח וזהו שכ' הרמב"ם ז"ל בסה"מ כו' עי"ש שהעתיק את כל מ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת ס' ולפי המזרחי באמת גם על רבינו ל"ק מידי די"ל כמ"ש אליבא דהרמב"ם וגם הגור ארי' ז"ל בפ' משפטים פרשה כ"ב פ' כ"ז כתב כהמזרחי עי"ש:1אבל לכאורה ק"ל על המזרחי והג"א דהיכי כתבו דר' ישמעאל סובר דאלקים לא תקלל אינה אזהרה אלא לקללת דיין הלא מגמרא סנהדרין ס"ו ע"א מוכח דגם ר"י סובר דאלקים לא תקלל אזהרה לשניהם דאיתא שם דתניא אלקים חול דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אלקים קודש ותניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אזהרה למברך את השם מנין ת"ל אלקים לא תקלל למ"ד אלהים חול גמר קודש מחול למ"ד אלקים קודש גמרינן חול מקודש בשלמא למ"ד אלקים חול גמר קודש מחול אלא למ"ד אלקים קודש גמר חול מקודש דילמא אקודש אזהיר אחול לא אזהיר א"כ לכתוב קרא לא תקל מאי לא תקלל ש"מ תרתי פירש"י וז"ל שתי קללות במשמע ואלהים נמי ב' לשונות יש בו הלכך לא תקלל דרשינן אתרווייהו עכ"ל חזינן דהגמ' סובר דבין לר"ע ובין לר"י ילפינן שתי אזהרות מאלקים לא תקלל אלא ר"ע ור"י פליגי לענין מחיקה דלמ"ד אלקים קודש אסור למחוק ולמ"ד אלהים חול שרי למחוק אבל לענין אזהרה לא פליגי דלר"ע דאלקים קודש יליף אזהרה לדיין מדלא כתיב לא תקל אלא לא תקלל ש"מ תרתי ולר"י דאלהים חול יליף אזהרה לקודש משום דגמר קודש מחול כמ"ש התוס' שם ד"ה גמר מדאפקיה בלשון אלהים עי"ש וממילא לפי מסקנת הגמ' זו באמת שפיר כתבו רבינו והרמב"ם וגם רש"י דילפינן שתי אזהרות מאלקים לא תקלל ועל המזרחי והג"א ק"ל לכאורה בתרתי חדא דאמא לא דברו דלפי מסקנת הגמ' זו ל"ק על רש"י ועוד היכי כתבו דר"י סובר דלא בא להזהיר רק על דיין הלא ממסקנת הגמרא זו מוכח בפי' דגם ר' ישמעאל לענין אזהרה סובר כר"ע וממילא גם במכילתא צ"ל הפשט כן דלא פליגי אלא אי עיקר אזהרה על ברכת השם או על דיינים ואח"כ ראיתי שכבר עמד המרש"א ז"ל סנהדרין שם על המזרחי בזה וגם הלח"מ ז"ל הל' ממרים פ"ה הל' ד' הניח בצ"ע וגם הדינא דחיי ז"ל הקשה כן ולא ראה שכבר קדמו המרש"א והלח"מ:1וכדי שלא נראה שנעלם ח"ו מהני תרי גאוני ארץ קדושי עליונים הגמ' דסנהדרין ע"כ נראה לי בס"ד ליישבם בדרך אפשר דהם סברו דהבריי' שהביא הגמ' סנהדרין הנ"ל אינה אותה ברייתא דמכילתא הנ"ל ודלא כמ"ש הדינא דחיי והראי' דבמכילתא פליגי לענין אזהרה אבל מהא אי אלקים קודש או חול באמת לא דיברה המכילתא כלל ובברייתא דגמ' באמת לא פליגי לענין אזהרה אלא לענין מחיקה כהנ"ל אעכצ"ל דהברייתא שהביא הגמ' היא הברייתא דמס' סופרים פרק ד' הלכה ה' כמו שנרשם במסורת הש"ס שם והא דתלי הגמ' את פלוגתתם לענין אזהרה זה היא מחמת הברייתא שניה שהביא הגמ' שם ותניא ראב"י אומר כו' כהנ"ל דאי נאמר כמ"ש הדד"ח דהגמרא על הברייתא דמכילתא כיוון אז היה קשה מדוע הביא הגמ' את הברייתא שניה ללמוד שפלוגתתם קאי לענין אזהרה הלא בבריי' דמכילתא בפירוש איתא פלוגתתם לענין אזהרה ועוד קשה אמאי באמת לא הביא הגמ' את הבריי' דמכילתא כיון שאיתא שם בפי' דפליגי באזהרה אעכ"מ דהגמ' דסנהדרין לא דיבר מהבריי' דמכילתא כלל אלא מהברייתא דמס' סופרים ובהבריי' זו קאמר הגמ' את המסקנא דלא פליגי לענין אזהרה אבל בבריי' דמכילתא באמת לא יוכל הגמ' למימר דר' ישמעאל לא פליג באזהרה כיון דאיתא בפי' דקאמר ר"י דבדיינים הכתוב מדבר מוכח דסובר דדוקא על דיינים הזהיר הקרא ובפרט כפי מ"ש בפסיקתא הנ"ל ר' ישמעאל אומר אזהרה זו לדיינים כו' מוכח בודאי בפי' כן אעכ"מ דהגמ' לא כיוון כלל על ברייתא דמכילתא במ"ש במסקנא וזה ל"ק א"כ היכי קאמר הגמרא דלענין אזהרה לא פליגי הלא מברייתא דמכילתא מוכח דפליגי דע"ז י"ל דגמ' לא קאמר אלא אליבא דבריי' דמס' סופרים ואליבא דראב"י אבל לדינא באמת י"ל דגם הגמ' סובר כהברייתא דמכילתא כמובן, ממילא לפי הנחה זו אי הוה אמרינן במכילתא דר"ע באמת סובר דלא קאי אזהרה זו אלא על ברכת השם אז הי' קשה על רש"י בחומש דהיכי נקט כתרווייהו ואי משום גמרא דסנהדרין דמסיק דלא פליגי הלא הגמ' לא מסיק כן לדינא כהנ"ל ונאמר דרש"י באמת סובר דהגמרא ל"ס כברייתא דמכילתא ורש"י פסק כהגמ' זה הי' דוחק להמזרחי וג"א כיון דיכלינן להשוות את הגמר' עם המכילתא זה הי' מסתבר להם טפי מלומר דפליגי וע"כ כתבו את פשטם במכילתא דר"ע סובר דקאי אזהרה זו על תרווייהו להודיענו בזה דאפילו כשנאמר הפשט בגמ' דסנהדרין כמו שכתבנו אפ"ה ל"ק על רש"י מהמכילתא משום די"ל דרש"י פסק כר"ע וממילא גם הקושי' שניה הנ"ל ל"ק עליהם די"ל דנהי דבגמ' באמת מוכח דר"י ג"כ סובר דקאי אזהרה זו גם על ברכת השם אבל י"ל דזה לא אמר הגמרא אלא אליבא דברייתא דמס' סופרים אבל המכילתא באמת סוברת דר"י ל"ס כן כמובן וגם את התרגום שהביא המזרחי יש ליישב בזה דלכאו' ק"ל על התרגום מלבד הקושי' של המזרחי הנ"ל ממסקנת הגמ' דסנהדרין שמוכח משם דגם לר"י אזהרת ברכת השם ג"כ ילפינן מאלקים לא תקלל וא"כ היכי קאמר התרגום דוקא על דיין אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דהתרגום באמת סובר הפשט בגמ' דסנהדרין דלא קאמר את זה אלא אליבא דבריי' דמס' סופרים אבל לדינא גם הגמ' סובר כהמכילתא וגם י"ל דלהתרגום באמת היה הגירסא במכילתא כהגירסא שלפנינו שר"ע סובר שהיא אזהרה לדיין כהנ"ל ופסק התרגום כר"ע וממילא ל"ק גם קושיות המזרחי על התרגום כמובן כן נ"ל ליישב מחמת חומר הקושיא את התרגום והמזרחי וג"א:2אבל אנן לדידן לא צריכנא לזה אלא אנן באמת אמרינן דרש"י עה"ת ורבינו וגם הרמב"ם פסקו כמסקנת הגמ' דסנהדרין דלענין אזהרה לא פליגי אלא שניהם סברו דאלקים לא תקלל אזהרה לברכת השם וגם למקלל דיין וכמ"ש המרש"א ולח"מ והדד"ח הנ"ל אלא בזה פליגי ר"ע סובר דעיקר פשטות הקרא לא הזהיר אלא על ברכת השם וע"כ סובר דאלקים קודש ואסור למחוק ואזהרת דיין ג"כ יליף מכאן משום דלא כתיב לא תקל אלא לא תקלל ש"מ תרתי כמ"ש הגמ' ור"י סובר דעיקר פשטות הקרא לא הזהיר אלא על דיין וע"כ סובר דאלקים חול ומותר למחוק ואזהרת ברכת השם ג"כ יליף מכאן משום דגמר קודש מחול כמ"ש הגמ' ובמכילתא הנ"ל באמת ג"כ לא פליגי אלא בעיקר פשטות הקרא דעל מה אתי וגם שם אין נפ"מ בפלוגתתם אלא אי שרי למחוק וממילא מה מאד יש ליישב בס"ד מעל רבינו והרמב"ם את הקושיות הנ"ל מחודש א' די"ל דהם באמת פסקו כר"י וע"כ כתבו באזהרת דיין דוקא שלא לקלל אבל באזהרת ברכת השם כיון דעיקר קרא לא בא על זה ע"כ לא כתבו לא בלשון שלא לברך ולא שלא לקלל משום דהם סברו דלשון שלא לא שייך אלא דוקא היכא דעיקר האזהרה בא על זה ואפשר דגם הביאור הנ"ל מחודש א' לזה כיוון במ"ש ולכך לא פתח בלאו שלא לקלל לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת דיין כוונתו דעיקר לאו זה לא קאי רק על דיין אבל הסמ"ק הנ"ל מחודש א' י"ל דסובר כר"ע וע"כ כתב שפיר שלא לברך את השם כמובן. אבל לכאורה יש להקשות על הנ"ל דרבינו והרמב"ם פסקו כר"י הלא הלכה כר"ע מחבירו וגם הכ"מ הל' ממרים פ"ה הל' ד' כתב שהרמב"ם פסק כר"ע ואי"ל דכיון דלא פליגי לדינא ע"כ פסקו כר"י וכמ"ש הדינא דחיי אליבא דתרגום עי"ש אבל זה נ"ל דא"א לומר כיון דבאמת גם לדינא פליגי אי שרי למחוק נהי דלענין אזהרה ליכא שום פלוגתא ביניהם לדינא אבל לענין מחיקה באמת פליגי וא"כ היכי פסקו כר"י, וע"כ נ"ל בס"ד דמש"ה פסקו כר"י דמסופקים היו בגירסא דהמכילתא וכעין זה איתא בר"ה י"ד ע"ב ר"ע גמריה איסתפק ליה אי ר"ע סובר דעיקר הקרא קאי על הדיינים או אי ר"י סובר כן כגירסת הילקוט הנ"ל מחודש א' וכיון די"ל דר"ע באמת סובר דאלקים חול וגם מפשטיה דקרא מוכח דקאי על דיינים מדסמך אלקים לא תקלל לונשיא בעמך לא תאור כמ"ש הדינא דחיי וגם מדסמך לאם כסף תלוה כמ"ש ה"ר בחיי בפ' משפטים וגם משום דהתרגום ג"כ תפס לעיקר כן ובהתרגום באמת ג"כ י"ל דמשום ספק בגירסות הנ"ל פסק כן ע"כ פסקו רבינו והרמב"ם כהנ"ל ואף שהכ"מ הנ"ל כתב שהרמב"ם פסק כר"ע אבל עי' בכ"מ שפיר ותראה דל"כ כן אלא לפי תירוצו הראשון דלפי תירוץ זה באמת צ"ל דסובר כר"ע אבל לפי תירוצו השני של הכ"מ באמת ליכא הוכחה לזה עי"ש היטב ותבין וכיון דלח"מ בהל' ממרים שם הלכה ד' הקשה על תירוצו הראשון של הכ"מ קושי' גדולה ואפשר דבאמת מחמת קושיות הלח"מ כתב הכ"מ את תירוצו השני א"כ עכצ"ל דעיקר כתירוצו השני של הכ"מ ולפי תירוץ זה באמת ליכא הוכחה לומר דהרמב"ם סובר כר"ע ע"כ שפיר י"ל כמו שכתבנו דרבינו והרמב"ם מהטעמים הנ"ל פסקו כר' ישמעאל עי' בכ"מ ובלח"מ בהל' ממרים שם היטב ואז תבין את מה שכתבנו וגם עי' בהרמב"ן עה"ת שם שג"כ סובר כהתרגום וא"כ גם אליבא דהרמב"ן צ"ל כמו שכתבנו אליבא דרבינו והרמב"ם כמובן:1וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' דעכצ"ל דרבינו והרמב"ם פסקו כר"י דאלקים חול דעל מד"כ התוס' סנהדרין שם ד"ה גמר קודש מחול מדאפקיה בלשון אלקים כו' כתב המר"ם לובלין בכוונת התוס' דלאו מק"ו גמר קודש מחול אלא מדאפקיה בלשון אלקים עי"ש שהאריך בזה ואח"כ כתב וז"ל ויש לדקדק כיון דבין להאי תנא ובין להאי תנא שמעינן מיניה חול וקודש א"כ מאי פליגי התנאים דמר אמר אלקים חול ומר אמר אלקים קודש ונראה דנ"מ לענין מלקות דמ"ד עיקר קרא אתי לחול כו' לדידיה איכא מלקות במקלל הדיין ולמ"ד דעיקר קרא אתי לקודש דהיינו מברך השם ליכא מלקות במקלל הדיין עכ"ל ולכאורה צריך להבין דמה הקשה במה פליגי הלא י"ל דפליגי במחיקה דלמ"ד אלקים חול שרי למחוק ולמ"ד קודש אסור למחוק וכמ"ש הדינא דחיי אעכצ"ל דהמר"ל סובר דכיון דכ' התוס' דגמר קודש מחול מדאפקיה בלשון אלקים א"כ עכ"מ דאפילו למ"ד דאלקים חול ג"כ אסור למחוק דבודאי אלו אמרינן דלמ"ד אלקים חול גמר קודש מחול בק"ו אז שפיר י"ל דלמ"ד זה שרי למחוק כיון דאז כל הפסוק לא הוי אלא חול אבל כיון דהתוס' כתב דלאו בק"ו גמר אלא משום דאפקיה בלשון אלקים א"כ תו הוי לענין מחיקה קודש גם למ"ד אלקים חול ואסור למחוק וע"כ כתב המר"ל את הנ"מ לענין מלקות כן נ"ל דצ"ל בכוונתו וא"כ ממילא י"ל דהדד"ח שפיר כתב את פלוגתתם לענין מחיקה כיון די"ל דהדד"ח סובר כמו שהוכחנו בספרינו פני משה הל' עכו"ם פ"ב הל' ז' דמירושלמי דסנהדרין מוכח דלמ"ד אלקים חול באמת בק"ו גמר קודש מחול ודלא כהתוס' הנ"ל עי"ש היטב ותמצא נחת וא"כ ממילא י"ל דהדד"ח לא חולק עם המר"ל דהמר"ל כתב לפום שיטת התוס' והדד"ח כתב לפום שיטת הירושלמי וממילא לפי המר"ל כיון שכ' הרמב"ם בסה"מ מל"ת שט"ו שלוקין על קללת דיין וכ"כ בחיבורו הל' סנהדרין פ' כ"ו הל' ב' וז"ל ואם קלל דיין לוקה שתים כוונתו אחת משום אלקים לא תקלל ואחת משום לא תקלל חרש וגם רבינו כתב במל"ת רי"ב כן וכיון דסברו דלוקין על קללת דיין משום לאו אלקים לא תקלל א"כ לפי המר"ל הנ"ל עכצ"ל דפסקו כר' ישמעאל ודו"ק:2ועוד נ"ל בס"ד להביא ראי' דפסקו כר"י למה דכ' הרמב"ם בסה"מ מל"ת ס' וז"ל ובעבור היות העיקר בתורה לא ענש אלא א"כ הזהיר נחפש אחר האזהרה בהכרח ופעמים יצא בהיקש ופעמים יהיה בכלל דבר אחר כמו שבארנו בשורש י"ד כו' ומדכ' הרמב"ם את זה דוקא גבי אזהרת ברכת השם ול"כ כן במל"ת שט"ו גבי מקלל דיין עכ"מ דסובר כר"י וע"כ ל"כ במל"ת שט"ו כלום אלא במל"ת ס' כיון דעיקר הקרא לא בא להזהיר על ברכת השם ע"כ איצטריך לכתוב את זה שם אבל אי נאמר דסובר כר"ע דעיקר הקרא הזהיר על ברכת השם אז הי' צ"ל דמ"ש במל"ת ס' הנ"ל כוונתו לתרץ דאיך לוקין על קללת דיין והיתה קשה עליו בתרתי חדא דאמאי ל"כ את זה במקומו במל"ת שט"ו ועוד תירוצו שתירץ דמשום דעונש מפורש ע"כ נחפש אחר אזהרה בהכרח תירוץ זה על קללת דיין אינו עולה יפה כיון דבקללת דיין לא מצינו עונש מפורש אלא האי קרא אלקים לא תקלל עי' במעיין החכמה ז"ל דף כ"ח ע"ב אות ק"ה שגם הוא דיבר מקושי' זו ותירוצו דוחק מאד כיון דמלשון הרמב"ם נראה דעונש מפורש שכ' כוונתו בלאו קרא דאלקים לא תקלל ועוד מה יענה המעיי"ח על הקושי' הראשונה שהקשינו דמדוע ל"כ את זה במל"ת שט"ו וגם המרש"א בסנהדרין בסוגיתינו הקשה את הקושיא השניה הנ"ל אלא המרש"א הקשה את זה על המזרחי ובאמת לא על המזרחי קשה כיון דהמזרחי לא משמיה דנפשיה כתב את זה אלא העתיק את לשון הרמב"ם בסה"מ שהעתקנו א"כ ממילא ל"ל את תירוצו של המרש"א שמתרץ וז"ל דלא מיקרי לאו שבכללות כמ"ש התוס' לעיל עכ"ל כוונתו על מ"ש התוס' סנהדרין ס"ג ע"א ד"ה על כולם אינו לוקה עי"ש וכיון דהרמב"ם באמת ל"ס כהתוס' דאלת"ה לא היה כותב בסה"מ מל"ת ס' את מ"ש אלא הוה כתב כמ"ש התוס' דו"ק בזה א"כ נשאר על הרמב"ם השני קושיות שכתבנו אעכ"מ דסובר כר' ישמעאל, וגם מרבינו נ"ל להוכיח כן מדכ' במל"ת רי"ט וז"ל וכן המברך השם מזה הטעם נחשב לאו בפ"ע אע"פ שאזהרתו מאלקים לא תקלל שלמדנו גם ממנו אזהרה למקלל דיין עכ"ל ומדל"כ רבינו את זה אלא על ברכת השם ולא להיפך על קללת דיין עכ"מ דסובר כר"י וממילא לפי"ז אי אלקים זה חול ושרי למחוק או לא תליא בהמר"ל ובדד"ח הנ"ל ועי' בקונטרס מלאכת הקודש מהבעל תשובה מאהבה ז"ל שהסכים לדינא דאלקים זה קודש לענין כתיבת ס"ת ולענין מחיקה ודלא כהסופרים שאין מקדשין השם זה אבל ל"נ להמליץ על הסופרים דאע"פ שאינם נביאים בני נביאים הם דלפי הנ"ל דרבינו והרמב"ם פסקו כר' ישמעאל באמת יש להם על מי לסמוך כמובן וא"כ עכצ"ל דמה דפסקו כר"י נגד ר"ע טעמם כמו שכתבנו לעיל וממילא שפיר י"ל את מה שכתבנו שם לתרץ את רבינו והרמב"ם מהקושי' הנ"ל מחודש א' ודו"ק:3ובהנ"ל מה מאד יש ליישב מה דק"ל על רבינו והרמב"ם דהמרש"א בסוגיתינו בסנהדרין שם כתב וז"ל ומיהו יש להקשות נמי אמאי לקי אקללת דיין כיון דהו"ל אלקים לא תקלל לאו הניתן לאזהרת מיתות ב"ד לברכת השם וע"כ נר' דקללת דיין לא איצטריך מהאי קרא דאתי מנשיא וחרש ולא איצטריך לגופיה אלא לאביו ואביו קושטא הוא דאין לוקין עליו שניתן לאזהרת מב"ד ודו"ק עכ"ל ועי' בהגהות קרני ראם מ"ש ע"ז אבל לכאורה ק"ל דהן אמת דהמרש"א שפיר כתב את תירוצו לפום הסוגי' דסנהדרין שם אבל על רבינו והרמב"ם דסברו דאזהרת קללת דיין באמת מאלהי' לא תקלל כהנ"ל מחודש א' עי' כ"מ הל' ממרים פ"ה הל' ד' שכ' טעם לשבח דמדוע ל"כ הרמב"ם כסוגיית הגמ' דסנהדרין וגם אליבא דרבינו צ"ל טעם זה עי"ש ותבין א"כ נשאר עליהם קו' המרש"א דהיאך לוקין על קללת דיין הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד אבל בהנ"ל דפסקו כר"י דעיקר הקרא על אזהרת קללת דיין באמת תו ל"ק קושיות המרש"א ודו"ק:
