פירוש קצר על פסחים 10 פרקים

פירוש קצר על פסחים ד׳

« פירוש קצר על פסחים ג׳:כ״ב פירוש קצר על פסחים ה׳:א׳ »

1 רַב, בַּר אֲחוּהּ דְּרַבִּי חִיָּיא וּבַר אֲחָתֵיהּ. כִּי סְלֵיק לְהָתָם, אֲמַר לֵיהּ: אַיְיבוּ קַיָּים? אֲמַר לֵיהּ: אִימָּא קַיֶּימֶת?! אֲמַר לֵיהּ: אִימָּא קַיֶּימֶת? אֲמַר לֵיהּ: אַיְיבוּ קַיָּים?!

2 אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: חֲלוֹץ לִי מִנְעָלַי וְהוֹלֵיךְ כֵּלַי אַחֲרֵי לְבֵית הַמֶּרְחָץ. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: אָבֵל אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. וּשְׁמַע מִינַּהּ: שְׁמוּעָה רְחוֹקָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד. וּשְׁמַע מִינַּהּ: מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.

3 הַהוּא דְּאָמַר: דּוּנוּ דִּינִי. אָמְרִי: שְׁמַע מִינַּהּ מִדָּן קָאָתֵי, דִּכְתִיב: ״דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״.

4 הָהוּא דַּהֲוָה קָא אָזֵיל וְאָמַר: אַכֵּיף יַמָּא אָסֵיסְנִי בִּירָאתָא. בְּדַקוּ וְאַשְׁכְּחוּהוּ דְּמִזְּבוּלוּן קָאָתֵי, דִּכְתִיב: ״זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן״.

5 וְהַשְׁתָּא דְּקַיְימָא לַן דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא ״אוֹר״ אוּרְתָּא הוּא, מִכְּדֵי בֵּין לְרַבִּי יְהוּדָה וּבֵין לְרַבִּי מֵאִיר — חָמֵץ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, וְנִבְדּוֹק בְּשֵׁית.

6 וְכִי תֵּימָא זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת, נִבְדּוֹק מִצַּפְרָא. דִּכְתִיב: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״, וְתַנְיָא: כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לְמִילָה, אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר״.

7 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִין בְּבָתֵּיהֶם, וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה.

8 אָמַר אַבָּיֵי: הִילְכָּךְ, הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לָא לִפְתַּח בְּעִידָּנֵיהּ בְּאוּרְתָּא דִתְלֵיסַר דְּנַגְהֵי אַרְבֵּסַר — דִּלְמָא מָשְׁכָא לֵיהּ שְׁמַעְתֵּיהּ, וְאָתֵי לְאִימְּנוֹעֵי מִמִּצְוָה.

9 בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, עַל מִי לִבְדּוֹק? עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדּוֹק — דַּחֲמִירָא דִּידֵיהּ הוּא, אוֹ דִלְמָא עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדּוֹק — דְּאִיסּוּרָא בִּרְשׁוּתֵיהּ קָאֵי? תָּא שְׁמַע: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ — עַל הַשּׂוֹכֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ מְזוּזָה!

10 הָתָם, הָא אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְזוּזָה חוֹבַת הַדָּר הִיא. הָכָא, מַאי? אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, תְּנֵינָא: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, אִם עַד שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ מַפְתְּחוֹת חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר — עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדּוֹק, וְאִם מִשֶּׁמָּסַר לוֹ מַפְתְּחוֹת חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר — עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדּוֹק.

11 בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, חֶזְקָתוֹ בָּדוּק אוֹ אֵין חֶזְקָתוֹ בָּדוּק? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לִישַׁיְּילֵיהּ! דְּלֵיתֵיהּ לְהַאי דִּלְשַׁיּוֹלֵיהּ. לְאַטְרוֹחֵי לְהַאי, מַאי?

12 אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, תְּנֵיתוּהָ: הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל בִּיעוּר חָמֵץ, אֲפִילּוּ נָשִׁים אֲפִילּוּ עֲבָדִים אֲפִילּוּ קְטַנִּים. מַאי טַעְמָא מְהֵימְנֵי,

13 לָאו מִשּׁוּם דְּחֶזְקָתוֹ בָּדוּק, דְּקָסָבַר: הַכֹּל חֲבֵרִים הֵם אֵצֶל בְּדִיקַת חָמֵץ. דְּתַנְיָא: חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוּרָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת, אֲפִילּוּ הֵן בְּנֵי יוֹמָן — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתוּקָּנִים.

14 וּמִמַּאי? דִּילְמָא שָׁאנֵי הָכָא, מִשּׁוּם דְּקָאָמְרִי הָנֵי. אַטּוּ אֲמִירָה דְּהָנֵי מִידֵּי מְשָׁשָׁא אִית בֵּיהּ?

15 אֶלָּא מַאי — דְּחָזְקָתוֹ בָּדוּק? הַאי ״הַכֹּל נֶאֱמָנִים״, ״כָּל הַבָּתִּים בְּחֶזְקַת בְּדוּקִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!

16 אֶלָּא מַאי — מִשּׁוּם אֲמִירָה דְּהָנֵי, הָא לָא אָמְרִי הָנֵי — לָא? תִּפְשׁוֹט מִינֵּיהּ דְּאֵין חֶזְקָתוֹ בָּדוּק.

17 לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּמוּחְזָק לַן דְּלָא בְּדַק, וְקָאָמְרִי הָנֵי: בַּדְקִינֵּיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: לָא לְהֵימְנִינְהוּ רַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דִּבְדִיקַת חָמֵץ מִדְּרַבָּנַן הוּא, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּבִיטּוּל בְּעָלְמָא סַגִּי לֵיהּ — הֵימְנוּהוּ רַבָּנַן בִּדְרַבָּנַן.

18 אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בְּחֶזְקַת בָּדוּק, וּמְצָאוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק, מַהוּ? מִי הָוֵי כְּמִקָּח טָעוּת, אוֹ לָא?

19 תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר אַבָּיֵי: לָא מִיבַּעְיָא בְּאַתְרָא דְּלָא יָהֲבִי אַגְרָא וּבְדַקוּ — דְּנִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ לְקַיּוֹמֵי מִצְוָה בְּגוּפֵיהּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּאַתְרָא דְּיָהֲבִי אַגְרָא וּבְדַקוּ — דְּנִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ לְקַיּוֹמֵי מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ.

20 תְּנַן הָתָם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא חָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה אָסוּר, מְנָלַן?

21 אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי, כְּתִיב: ״שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם״, וּכְתִיב: ״אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם״. הָא כֵּיצַד? לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה עָשָׂר לְבִיעוּר.

22 וְאֵימָא לְרַבּוֹת לֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְבִיעוּר, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״יָמִים״ כְּתִיב, יָמִים — אִין, לֵילוֹת — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן אֲפִילּוּ לֵילוֹת! הָהוּא לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ,

פירוש פירוש קצר על פסחים ד׳

1 ולא הביא גזילו וכו'. כלומר, גזל שכפר בו ונשבע עליו, שחייב אשם ומחזיר את הגזל, והוא מחוייב להביא את גזילו לפני אשמו, ואם הקדים אשמו שחיטתו פסולה, משום שהוא מחוסר זמן בבעלים, ושלא כדין הפסח שבמשנ' פ"ה מ"ג, שהרי בדיעבד אם שחט את הפסח קודם לתמיד כשר, עיי"ש.

2 תעבר צורתו. כלומר, מחכים עד שיפסל בלינה, ואינו נשרף מיד.

3 מעילתו. כלומר, שמעל בקדשים, והביא את אשמו לפני שהביא כסף המעילה.

4 ומחוסרי כפרה. כלומר, שנתעכב ולא הביא קרבנו לפני התמיד.

5 מחוסרי כפרה. כלומר, בשאר ימות השנה, כמפורש בבבלי.

6 ומורקו וכו'. אעפ"י שבקדשים מצוה למרק, מ"מ המירוק אינו מעכב, וכמחתך בשר בעלמא הוא, וכבר הוכשר בשחיטה.

7 לטמאים ולטהורים. ליתא בכי"ע, ולפנינו היא השלמה מיותרת ממשנתנו, ובהם אף אבא שאול עיין להלן מודה.

8 מקצתו ככולו. שהרי אפילו לא חשב לאכול אלא כזית חוץ לזמנו פיגל את כל הקרבן.

9 טומאה לא עשה בה וכו'. כלומר, אם שחט לטהורים ולטמאים, אף אבא שאול מודה שהוא כשר. ולפי הגירסא שלפנינו לעיל שו' 14 פירושו, שאם נטמא מקצת הבשר לא נטמא השאר אם אינו מחובר לו. עיין בבה"א.

10 זמן שאין נוהג וכו'. כלומר, שהרי הזמן אינו שוה בכל הקדשים, ולא עוד שבפסח אינו נאכל לשיטת ר"א אלא עד חצות, מה שאין כן טמאים שאסורים בכל הקדשים.

11 שהותרה מכללה. כלומר, בציבור.

12 ואחד הזורק וכו'. כולם אם עשו כן על החמץ עוברים בלא תעשה.

13 אין חמץ וכו'. כלומר, אעפ"י שיש חמץ בעזרה.

14 עובר וכו'. צ"ל: אינו עובר, כהגהת המפרשים ע"פ הבבלי. ובבא זו חוזרת לרישא, כלומר השוחט וכו'. עובר, אבל המולק אינו עובר.

15 לשמו חייב. כלומר, אם עשהו על החמץ. והוא מדברי ר' שמעון, עיין בשנו"ס ובבה"א.

16 שהן ראויין לביא וכו'. כלומר, שהבעלין ראויין להביא פסח, שנדחו לפסח שני, והפסח שקרב בחול המועד היה ראוי להקרב בפסח שני, בזה אם שחטו בחוה"מ לשם פסח פסול, ופטור כשעשה אותו על החמץ.

17 שאין ראוין לביא וכו'. כגון שפסח זה נמצא אחר שכבר הקריבו הבעלים את הפסח בזמנו, וחזקתו לשלמים, ואפילו שחטו בחוה"מ לשם פסח כשר, וחייב אם עשה אותו על החמץ.

18 אמ' ר' שמעון וכו'. ר' שמעון חוזר על עצם הדין של שחיטת הפסח, כדי להסביר את דבריו עיין מ"ש לעיל שו' 26, והוא מעין הסיגנון: שהיה ר' שמעון אומר.

19 פסח אחר. כלומר, אם יפסל זה, והיינו שלא הקריב בזמנו וחייב בפסח שני. ועיין בשנו"ס ובבה"א.

20 אחרים. כלומר, קרבנות אחרים.

21 אמ' לו ר' ליעזר וכו'. כלומר, לפי הק"ו שלך אנו יכולים להכשיר גם פסח שלא לשמו בערב הפסח, והרי בכגון דא הוא פסול לכולי עלמא.

22 לשם שמו ולשם אחרים. כלומר, כשם שהוא כשר לשמו יהא כשר גם לשם קרבנות אחרים.

23 וכן אתה אומ'? לומ' וכו'. כלומר, וכי כן תאמר שהפסח ששחטו לשם אחרים כשר, בתמיה. אלא לומר, אלא כלומר עיין בשנו"ס ק"ו שדרשת יש לו תשובה, והיינו: מפני מה וכו'.

24 לשם אחרים. אם הוא עוקר את שמו ושוחטו לשם שלמים בשאר ימות השנה כשר לכולי עלמא.

25 אינו דין וכו'. כלומר, לפיכך אינו מן הדין שיכשרו אחרים לשמו. ועיין בשנו"ס.

26 הורעת כח פסח וכו'. כלומר, בכל ימות השנה גרעת את כח הפסח מלהפסל בעשייתו לשם שלמים, ובזמנו של פסח נתת כח לשלמים שייפסלו בעשייתם לשם פסח, והרי כח הפסח בזמנו חזק שנפסל שלא לשמו, מה שאין כן שלמים.

27 מצינו שמקדיש פסח וכו'. צ"ל: שמהמקדיש פסח וכו' עיין בבה"א, כלומר, ממותר הפסח, שהקדיש מעות לפסחו, וקנה פסח והותירו לו מעות, מקריב בהם שלמים.

28 שאין מהקדישה באו שלמים וכו'. צ"ל: שאין הקדישה בא משלמים כלומר, שאין מותר שלמים בא חטאת, וכשרים לשמה שלמים.

29 בארבעה עשר וכו'. כלומר, אעפ"י ששוחטו כדי לאוכלו שלא כהלכה, אין דינו כשוחטו שלא לאוכליו.

30 שלא לשמו וכו'. כלומר, ששחטו שלא כדין, ויש כאן פשיעה גמורה.

31 עד שלא יתחילו וכו'. כלומר, עד שלא התחילו בני חבורה לאכול ממנו, ועדיין הוא ברשותו, נאמן. עיין בבה"א.

32 בשלש כתים. כל העם נחלק לשלש כתים, ונתמלאה העזרה מכת הראשונה, ועשו את פסחיהם ויצאו, וכן השניה וכו'.

33 ובשבת מלבישו וכו'. כלומר, בשבת שאינו יכול לצלותו מבעוד יום, ואף אינו יכול להוציאו לביתו בירושלים, מלביש את הפסח בעורו, ויוצא.

34 עד מקום חזה. כדי שיוכל להוציא אמוריו להקטרה.

35 בשורה. בשירה, בשיר, עיין בשנו"ס ובבה"א.

36 אם גמרו וכו'. שהיה העם מרובה, וגמרו את ההלל, ועדיין לא גמרו את עשיית פסחיהם שונים את ההלל וכו'. וכל כת וכת מן השלש כיתות אמרו לכל הפחות שתי פעמים את כל ההלל.

37 כת שלישית וכו'. כלומר, ר' יהודה חולק וסובר שכת שלישית לא הספיקה לומר את כל ההלל אפילו פעם אחת.

38 ומרגילין וכו'. כלומר, ממשיכין, עיין בבה"א.

39 פוקקין את העזרה. כלומר, שהיו פוקקין את הנקבים שדרכם היה יוצא הדם מן הרצפה לאמה, וכולם מודים בזה, ואינו עניין לפקיקת העזרה שלעיל, שו' 72. ושם היו פוקקין את העזרה, כדי להמשיך לה את אמת המים, לשם שטיפה, ושלא ברצון חכמים. אבל כאן עשו כן לדעת ר' יהודה כדי שלא יצא כל הדם, שנשפך מן הכלי, ויוכל אח"כ למלא כוס מן התערובת.

40 והיו מפקיעין. מבקיעין, בוקעין.

41 הלכה וישבה וכו'. כלומר, חולק על משנתנו הסוברת שהשלישית נשארה במקומה בעזרה, אלא יצאה לעזרת נשים כדי שתוכל לשבת.

42 משלש מאות וכו'. כלומר, תמידי שבתות ומוספיהן, ושל ימים טובים וראשי חדשים, ושל חול המועד שחלו להיות בשבת. והוא לשון גוזמא.

43 חברו עליו וכו'. כלומר, נטפלו לו, ולא הסכימו לו.

44 פסח יחיד. כלומר, אפילו במקום שרוב הציבור אין עושין את הפסח שנטמאו בטומאה היוצאת מגופן, כגון זיבה וצרעת, והיחידים מקריבים את הפסח בטהרה.

45 מוכין. מעוכין, עיין בשנו"ס.

« פירוש קצר על פסחים ג׳:כ״ב פירוש קצר על פסחים ה׳:א׳ »