מפרשים:
2 נחלקו בית שמיי. כלומר במשנתנו פ"ו מ"ב: העומר שהוא סמוך לגפה וכו', ב"ש אומרים אינו שכחה וב"ה אומרים שכחה.
3 לגפא. סתימת כותל של עץ או של קנים. רש"י.
4 שאין שכחה. מפני שבעצם מהותם אין בדברים הללו שכחה, משום שהם אצל דבר מסויים, והוי להו כמחובר אצל מחובר.
5 ונתנו בצד וכו'. כלומר, שבאו מעשיו והוכיחו על מחשבתו שלא נתכווין להוליכן לעיר אלא להטיל בהם סימן שלא ישכחם, ואין לו רשות לעשות כן.
6 שזכה בו. ופירש"י סוטה מ"ה א': דבעינן שכוח מעיקרו.