מקור משנה נדרים ו׳:ד׳
4 דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בָּהֶן, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין, בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִין, וּמֻתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּבְצִיר. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה, אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּמֻתָּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס. הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה, אָסוּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס:
פירוש פירוש קצר על נדרים ו׳:ד׳
4 שמע האב והפר לה וכו'. צ"ל: ולא הפר לה וכו', כגירסת בעל תוספ' רי"ד בברייתא שבבבלי. ועיין בבה"א.
5 יחזור הבעל וכו'. והוא כת"ק לעיל, שו' 14. ולעיל שם לא נתארסה לאחר לפיכך האב מיפר חלקו של בעל המת, אבל כאן הרי יש לה כבר בעל אחר.
6 אין יכול להפר. ור' נתן מוסיף שאינו יכול להפר אפילו בסיוע הבעל השני, עיין לעיל שו' 15, ועיין בבה"א.
7 והחזירה בו ביום וכו'. במשנ' פ"י מ"ג: כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. ומפרשת התוספתא את היציאה מרשות האב.