מקור משנה עירובין ג׳:א׳
1 בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִים, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וְהַכֹּל נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן, מֻתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. מְעָרְבִין לְנָזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוּמְכוֹס אוֹמֵר, בְּחֻלִּין. וּלְכֹהֵן בְּבֵית הַפְּרָס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לָחוֹץ וְלֶאֱכֹל:
פירוש פירוש קצר על עירובין ג׳:א׳
1 עירובי למערב. כלומר, ואינו יכול להתנות אחרת, והיינו שאם בא לכאן ולכאן ילך למקום שירצה.
2 בא לכן ולכן וכו'. ברייתא זו היא פיסקא מסתם משנתנו פ"ג מ"ה, וחולקת על ר' יהודה. ושמא מקומה הנכון הוא בריש פירקין לפני דברי ר' יהודה. ועיין בבה"א.