בועז על משנה שבת ט״ו

1 וכ' עלה הגאון הגדול מהו' עקיבא שליט"א. וז"ל ק"ל דהא דקושרין יריעות הוא לס"ד. ולבתר מסקינן שכן צדי חלזון וכו' ל"צ תו להך שכן קושרין חוטי יריעות דבצד חלזון גופא משכח"ל קשירה והתרה. והר"ב גופי' בפרק כלל גדול כ' על שניהן שכן צדי חלזון. וצ"ע. עכ"ל. והיה כאוב מארץ קול עלה נידף אישות ברי' שאין לה עינים. הר"ב לישנא דרש"י נקט ואתא. שכן כ' רש"י הכא בלשונו הטהור. וכי ס"ד דאשתמיטתא לרבותינו שניהן מסקנא דסוגיא הנ"ל. אולם לפע"ד אין אנו צריכים לומר דרש"י כתב כאן לפי הס"ד. כדרכו בקודש. רק דבל"ז ק' ויש לדקדק בסוגיא דשבת דע"ד ב'. מה נ"מ אי נימא דבמסקנא דגמ' דיליף שכן צדי חלזון. הדר נמי בקושר ממאי דבעי למילף מתחילה מקושרי יריעות. או דנימא דרק מתיר צריך למילף מרשת. אבל קושר במלתא קמייתא קאי. דיליף מקושר יריעות. ומה נ"מ אי יליף קושר מקושרי יריעות או מקושר רשתי חלזון. ע"כ צ"ל משום דלרי"ף ורמב"ם אינו חייב רק בקשר קיימא והוא מעשה אומן כרט"ז א"ח שי"ז סק"א. א"כ י"ל דבס"ד בגמ'. הו"א דחייב נמי אקשר קיימא אפי' אינו מעשה אומן כקשירת חוט שנפסק ביריעה. ולמסקנא מדיליף מקושר חוטי רשת. אינו חייב רק בקשר אומן. ודייק הש"ס כן שגם קשר ילפינן מרשת. ומדנקט קושר ומתיר כי הדדי. ש"מ דבחד גוף מיירי. ור"ל ברשת. וכן מוכח לכאורה מלשון הגמ' דבמסקנא הדר נמי מקושר בילפותא קמייתא. מדנקט במסקנא שכן צדי חלזון קושר ומתיר. מיהו רש"י לשיטתיה. דס"ל דבקשר קיימא אף שאינו מעשה אומן חייב. דחיק ומוקי אנפשיה דהא דנקיט במסקנא שכן קושר. ה"פ דאינו חייב רק במתיר ע"מ לקשור. וכ"כ רש"י שם להדיא ועי' תוס' שם. ורתוי"ט פ"ז מ"ב ד"ה והמתיר: