ברכת אשר על התורה, דברים כ״ג:י״ט

רש"י ד"ה גם שניהם, לרבות שינוייהם, כגון חטים ועשאן סולת. ע"כ. כלומר גם אם מה שנותן לזונה בתורת אתנן זה חיטים, וטחנן ושינה צורתן ועשאן סולת, אף על פי שהשתנתה צורתן פסולים לקרבן מנחה. מקורו של דין זה בתמורה ל ע"ב. וזה שרש"י נוקט כדברי בית שמאי שם ולא כדברי בית הלל, נראה מכיון שהם קרובים יותר לפשוטו של מקרא. וראה "שפתי חכמים" אות ח. פ' כי־תצא תשמ"ט

וכאשר האתנן או מחיר הכלב הוא במטבע, משנה מפורשת היא, שם. פ' כי־תצא תשנ"ט

וראה רמב"ן על אתר. לדבריו, מכיוון שדרך הזונות לעשות באתנן שלהן מצות מפני שהן סבורות שזה יכפר על חטאן, לכן אוסרת התורה להביא אתנן לכל נדר, כי על־ידי שיביאו אותו לקרבן תחשובנה שקרבנן כיפר עליהן. ולפי רא"ם, כיוון שהסולת באה סוף סוף מכח החיטים, עדיין מאוסה היא לגבוה. פ' כי־תצא תשס"ג