ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה ס״ט

1 ואם כו'. גמ' שם:

2 או שהסיר כו'. ג"כ מהאי טעמא:

3 ואם לא כו'. כנ"ל דמסליט:

4 הדחת כו'. כטעם הר"ן דהדחה הוא כדי שיתרכך הבשר ויוציא דמו:

5 אבל אם כו'. כמ"ש בגמ':

6 רק כו'. לכתחלה אבל בדיעבד אפילו הודח מעט סגי כמ"ש בהג"ה ס"ב. ש"ך:

7 ימתין מעט. דוקא שלא יתנגב. ד"מ והוא ג"כ לטעם הר"ן הנ"ל:

8 ונהגו כו'. לחומרא בעלמא שמא נדבק בו דם:

9 ואם כו'. כמש"ל סי' ק"ה ס"א דכבוש כמבושל וכמ"ש פסחים מ"ד ב' נזיר ל"ז א' דאי תרו ליה כולי יומא כו' משמע דבשאר איסורים אסור וכולי יומא פי' הר"מ מעל"ע דאל"כ נתת דבריך לשיעורין יש יום ארוך ויש יום קצר ועב"י והוי כנתבשל בלא מליחה:

10 ואף כו'. דהא בשר השני אינו שורה מעל"ע והוי צונן בצונן דמותר לכתחילה מידי דאורחיה בהדחה כמ"ש סי' צ"א ס"ב וכן כאן שע"כ מריחו אח"כ:

11 דין כו'. ר"ל שצריך לשרותו עד שירפה וכטעם הר"ן:

12 ויש אוסרין. כטעם הרא"ה שהדחה הוא שלא יבליע המלח הדם שעל פניו ואינו פולט עוד וסברא ראשונה ס"ל דמשרק שריק וכבכ"פ וכמ"ש שם קי"א א' בכבדא עלוי בשרא דמשרק שריק וסברא שניה ס"ל דדם בעין לא אמרינן משרק שריק כמ"ש תוס' שם קי"ג א' ד"ה אין וכן לא אמרינן כבכ"פ:

13 ואם לא כו'. דלטעם הרא"ה סגי בהכי אלא דלכתחלה צריך להדיחו היטב משום טעם הר"ן אלא דאין שייך לאסור בדיעבד לטעמו וז"ש וה"ה כו':

14 ואם נמלח כו'. דלגבי האחרות הוי דם פליטה וכבכ"פ ושריק:

15 לא ימלח כו'. רמב"ם. וכמ"ש בגמרא שם רב דימי כו' ומפרש דדינא קאמר:

16 כקמח. כן פי' רי"ו דברי הרמב"ם:

17 ולא כו'. רי"ו:

18 ואם כו'. שכל הפוסקים חולקין על הרמב"ם שהראב"ד מפרש דרב דימי מלח במלח גסה שלא יצטרך הדחה ראשונה בכלי מנוקב. ולענין מלח גסה לא שייך ואם אין כו'. אבל באמת דאין מעכב כמ"ש הפוסקים ובד"מ וש"ך: ליקוט ואם לא כו'. מדקאמר רב דימי כו' משמע דהוא לבדו עשה כן. ת"ה ע' א' בשם הראב"ד ואפי' לכתחלה ע"ש ע"כ:

19 שלא כו'. כמש"ש מולחו יפה יפה:

20 וימלח כדי כו'. ממ"ש במנחות כ"א א' דם שבישלו כו' דם שמלחו כו' משמע דחד טעמא להו כמ"ש רש"י שם משום דמליח כרותח ובחולין קי"ב א' כי אמר שמואל מליח כו' ובמנחות שם אלא טעמא דמעטיה קרא כו' ושם וכן לקדירה. תוס' שם ד"ה דם כו' ובחולין שם ד"ה ה"מ כו':

21 וא"צ כו'. כמ"ש במנחות שם יכול תבונהו כו' ולאפוקי מי"א ששיעורו כמו מולח לעיבוד או לאורחא כמ"ש בפ"ז דשבת ע"ה ב' ועתוס' הנ"ל שם ושם:

22 ומלחו כו' ועופות כו'. במנחות שם כיצד כו' וכן לקדירה ובחולין שם יפה יפה ב"פ משמע מב' צדדים ועופות מבפנים:

23 ואם לא כו'. דמ"ש וכן לקדירה הוא לכתחלה דאל"כ חתיכה עבה מאי עבדת ועת"ה ס"ט ב' ועוד דאמרינן בפג"ה צ"ז ב' הנהו אטמתא דאימליחו כו' והלא הגיד ושומנו לא נמלח אלא מצד א':

24 ויש כו'. שפי' וכן לקדירה לעיכוב:

25 אלא אם כו'. ע"ל סי' ע' ס"ו בהג"ה דלאח"כ בולע הצד שנמלח ואינו פולט ועט"ז:

26 אזי יצלנו כו'. כמ"ש חולין צ"ג ב' ופסחים ע"ד ב' ואף אם בולעו כבכ"פ:

27 שיעור כו'. ממ"ש בפ"ז דשבת ע"ה ב' דמולח חייב משום מעבד ואף שאמרו שם אין עיבוד באוכלין מ"מ למדנו דמליחה היינו עיבוד ואמרינן בפ"ג דפסחים מ"ו ה' ופ"ט דחולין ששיעור עיבוד כדי הילוך מיל כ"כ המ"מ וערש"י נדה נ"ה ה' ד"ה שעבדן. וכבר עמדו בזה האחרונים ואף לבה"ג והגאונים שכתבו דשיעור מליחה כשיעור צליה ממ"ש בפ"ז דחולין צ"ז ב' מליח כרותח דצלי כמ"ש תוס' שם קי"ב א' ד"ה ה"מ ושאר מקומות כתב המ"מ בשם הגאונים דשיעור צליה כדי הילוך מיל:

28 שהוא כו'. מההיא דפ"ט דפסחים צ"ג צ"ד מהלך כו':

29 אבל בלא"ה כו'. דא"ז וש"ד כתבו דשיעור מליחה כשיעור צליית אותה חתיכה ותפשו שיעור זה דבזמן כזה נצלה אפילו גוף שלם כמ"ש ברפ"ה דפסחים נ"ח א' בגמ' חל להיות כו' דאיכא נמי כו':

30 או ישטפנו כו'. שהרשב"א כתב שלכך מלח במלח גסה משום דמנפץ לה משא"כ במלח דקה דא"א בניפוץ וצריך לשפשף והטעם עש"ך:

31 וידיחנו פעמים. כמ"ש שם ומדיחו יפה יפה משמע שתי הדחות. ר"ן:

32 וישטוף כו'. דטעם הדחה ב"פ ראשונה העביר המלח והדם שניה להעביר לחלוחית הראשונים שנשארו שיצא מים זכים כמ"ש הרא"ש וערמב"ם ולכן צריך שישטוף שלא ידבק המלח והדם בבשר:

33 וי"א כו'. כמ"ש יפה יפה דהיינו שיודח היטב ולזה צריך ג"פ כמ"ש בפ"ד דמס' תמיד והקרביים מדיחין כו' ועתוס' דע"ז ל"ג ב' ד"ה כסי לכך פיר"ת כו':

34 ע"כ ישטפנו כו' קשה להולמו וכבר נתקשו כל האחרונים ועפר"ח:

35 ולכתחלה כו'. דהג"מ כתב הטעם דמנפיץ לה שלא יהא המלח רב במי הדחה ויהיה כרותח ונאסור הכלי והבשר וז"ש הראב"ד דהדחה ראשונה בכלי מנוקב אם לא ניפץ:

36 מותר כו'. עתוס' דחולין ל"ג א' ד"ה ונאכלין א"נ כו':

37 אם לא כו'. דכ"מ בגמ' רב דימי כו' כ"ז לכתחלה: ליקוט אם לא כו'. אבל בת"ה ע' א' בשם הראב"ד מחמיר בזה וכתב דלהכי מנפץ כדי שיוכל להדיח בכלי שאינו מנוקב דעד דאתי רב דימי היו מדיחין בכלי מנוקב כו':

38 כשר שנמלח כו'. כמ"ש בגמ' שם אין יוצא מידי דמו כו' וכמו חרסן של זב וקנקנים של גוים כ"ח:

39 כדי המלח כו'. כמ"ש צ"ז ב' פשיטא דבדידיה כו' וכ"ש למ"ד חתיכה נ"נ בשאר איסורין כמש"ל צ"ב אלא דש"ע לא ס"ל כן:

40 וכל כו'. גמ' שם כשהן משערין כו':

41 דמאחר כו'. עבפ"ב דפסחים מ' ב' דר' יהודה סבר כן ות"ק פליג ועש"ך:

42 מלח כו'. י"ל כמ"ש בר"פ כיצד צולין האי הלא כו' אבל מלשון הרב שכתב וכ"ש כו' משמע משום שהבשר בולע מהמלח. פר"ה:

43 עובד כוכבים כו'. כמו בשחיטה ויי"נ:

44 או במסל"ת כו'. כמ"ש בב"ק קי"ד ב' וכן כאן דדם שבישלו ושמלחו מדרבנן כמ"ש במנחות כ"א א':

45 בשר שנתבשל כו'. כמ"ש אין יוצא מידי דמו כו' וכמ"ש בפ' ג"ה פשיטא דבדידי' כו':

46 ואז כו'. דהיוצא נתבטל והנשאר בו הוי דם האיברים שלא פירש:

47 ויש כו'. דחיישינן שמא פירש ממקום למקום וכמש"ל סי' ס"ז ס"א:

48 ואם נמלחה כו'. כמש"ש אין יוצא כו' מולחו יפה יפה משמע הלא"ה נשאר הדם בו:

49 וכן כו'. כמ"ש בסי"ב:

50 ואם בישלו מותר. וכמ"ש בכבד בר"ס ע"ג אלא דלכתחלה חוששין שמא לא יצא הכל בצליה:

51 ואם שרו כו'. דאז נתרכך:

52 פחות כו'. שיעור הדחה כמ"ש בס"א בהג"ה:

53 בשר שנמלח כו'. דספיקא דרבנן להקל וכ"ש כה"ג שהיא חומרת הגאונים ועש"ך ס"ק נ"ז:

54 בטלה כו'. ולא אמרינן דהוי דשיל"מ דלצלי לא נאסר מעולם ודמי להא דיבמות פ"ב א' שלא כדברי הרי"ף פ' ג"ה גבי פת שאפאה עם הצלי ועסי' ק"ב ס"ד בהג"ה שכ' טעם אחר ועד"מ שם. ואע"ג דמין בשא"מ לא בטיל כמ"ש בר"ס ק"ט שאני כאן דאינו אלא חומרא בעלמא. ש"ך:

55 ואפילו כו'. כמש"ל סי' ק"א ס"ב:

56 וכן כו'. עש"ך ס"ק נ"ז שהניח בצ"ע ופר"ח כ' כיון דדם שבישלו הוא מדרבנן אף מין בשא"מ בטיל שהוא כמו מין במינו מדאורייתא וזהו לדעת הש"ך בסי' ק"ט ס"ק ט' ועמ"ש רבינו שם בס"ק ח' דלא קי"ל הכי:

57 בשר המלוכלך. לאו דוקא ועש"ך. ומה שדימוה לכלי שני לא נראה דכבוש כמבושל משמע בכלי ראשון לכל מילי:

58 אא"כ כו'. דמה שיצא נתבטל בס' ואף לדעת הרב בסי"א כאן מורה ורש"ל אוסר החתיכה כנ"ל דכבוש כמבושל לכ"ד ועש"ך:

59 ויש אוסרים כו'. כמו דבר שנתבשל בלא מליחה. וש"ע ס"ל דאע"ג דאמרינן כבוש כמבושל אינו רק לענין שמפליט ומבליע אבל לא לכ"ד ומ"מ מ"ש המלוכלך לאו דוקא דאל"כ לא מהני צלי דלדם בעין לא מהני כמש"ל בר"ס ע"ו ועש"ך:

60 ואם כו'. כפי' הרא"ש דמ"ש קערה שמלח כו' מיירי בכלי שא"מ:

61 ואם נשתמש כו'. כמ"ש בפסחים ע"ו א': ליקוט ואם נשתמש בו כו'. אפי' לדעת הראב"ד שכתב דקערה לעולם אפילו אחר הדחה רותחת היא והם בהם קי"ל דבעי נטילה מ"מ כיון דשניהם גנובין סגי בקליפה כמ"ש בפסחים פ' כ"צ ע"ו א' שאני סיכה כו' וע' בת"ה ע"ג א' ושם נתבארו כל הרעות שבס' זה באריכות ע"ש וכתב שם שלדעת הראב"ד אם נתן דבר לח כרוטב כולו אסור אפילו רוטב צונן אבל תוס' כתבו דקערה לאחר הדחה צוננת היא ובקליפה סגי ודוקא רותח וכן נראה דהא אסור לאכול בה רותח אמרו אבל צונן מותר כו' וז"ש ואם הוא כו' ר"ל רותח וכדעת ריב"א בתוס' שם ע"כ:

62 ואם כו'. כדעת ריב"א בתוס' שם ד"ה תניא:

63 ליקוט בעינן ששים כו'. כ"מ שם וליטעמיה קפילא כו' והקשה הרשב"א שם וכי מותר לכתחלה ליתן לתוכו ולמטעמיה לקפילא ותירץ משום דאסור משמע אפילו בדיעבד אסור וע"ז פריך וליטעמיה כו'. ומדקאמר ליטעמיה אלמא ששיעורו בנ"ט והיינו כה"ג ע"כ:

64 וי"א כו'. כמש"ש בסכין ששחט בה וקי"ל כמ"ד בעי הדחה וכמש"ל סי' י' ס"ב: ליקוט וי"א שאפי' כו'. עבה"ג והרשב"א כתב שם דלא בעי הדחה רק שקנחה יפה ממש"ש בסכין צונן כו' ול"ק כן בקערה והטעם דבסכין איכא דוחקא דסכינא כמ"ש בפ"ק ח' ב' משא"כ בקערה ע"כ:

65 ואם כו'. כמש"ש ק"ז ב' נהי כו':

66 אבל מותר כו'. דאין מליחה לכלי וכמ"ש תוס' קי"ג א' ד"ה טהור וקאי למעלה דרותח אסור ואף לס' דצונן אסור כאן מותר כמש"ל סי' צ"א ס"ב ודוקא כו'. ש"ך:

67 כשיעור כו'. דאיסורו הוא מטעם כבוש כמבושל ע"כ שיעור כדי שירתיח ואע"ג דבשאר דבר דוקא מעל"ע כמש"ל בס"ק ט' מהא דאי תרי ליה כו' כאן כיון שהוא מליח הוי כרותח ושיעורו כדי שירתיח וכמש"ל סי' ק"ה ס"א:

68 אפילו צלי. כאן אף הש"ע מודה דהוי כמבושל ממש וע"ל סט"ו:

69 אלא כו'. ר"ל מקום החתך וכדין ב' חתיכות הנוגעות זו בזו:

70 ואפילו. כמש"ל בס"ס ק"ה בהג"ה דכ"מ שאין כו' וכמ"ש תוס' ק"ה א' ד"ה טפת כו' ואין מפעפע כו' אע"ג דהוי כמו חלב שם צ"ז א' דמפעפע כמ"ש תוס' דחלב מפעפע על כו' וכן כל שאסור כ"ק לא אמרינן שהקליפה יאסור חבירתה ועתוס' צ"ו ב' ד"ה אפי'. ומה כו':

71 ויש אוסרין כו'. כיון שהמקום דחוק אין הדם יוצא ופורש ממקום למקום כמ"ש בר"ס ס"ז ואע"ג דשם מותר במליחה כאן דכבוש לא מהני ממ"ש שם קי"ב ב' אי בכלי שא"מ כו' משמע דהכל אסור דהא מדמי לדגים ועופות ושם אסור מעבר לעבר וע' סי' ע' ס"א:

72 ואפילו לא כו'. תוס' דרפ"ז דפסחים ע"ד א' סד"ה כבולעו:

73 ומ"מ אינו כו'. דלדידהו הוי ככלי מנוקב דאין חתיכה תחתונה מונעת העליונה מלפלוט. ד"מ:

74 אחר כו'. דע"י מליחה יוצא כל דמו כמ"ש פסחים ע"ד ב' חולין צ"ג ב' באומצא דאסמיק חתכיה כו'. ר"ן:

75 ויש כו'. דס"ל דאינו יוצא אלא ממקומות הסמוכים לפני הבשר וצריך לחלוט שיצמת בתוכו ולמקומות הסמוכים לא מהני שיוצא קודם שיתחמם הבשר. וראייתו כתב הר"ן ממש"ש קי"ב ב' דגים ועופות כו' ולא מהני מליחה אלמא אין כל הדם יוצא במליחה. וריב"ש סי' קס"ה כתב שמפרש מולייתא דכיצד צולין ע"ד בבשר שנמלח וכ"ה ברמב"ם להדיא מבואר ומשם למד וכתב הרי"ף דוקא לצלי אבל לקדירה לא אמרינן כבכ"פ ולהכי קבע שם אצל פסח. רי"ף. והמפרשים פי' בבשר שלא נמלח וכמש"ל סי' ע"ז: ליקוט ויש כו'. כמ"ש בפסחים ע"ד ב' האי חלא דחליט כו' ובחולין קי"א א' אבל הגאונים כתבו דחליטה הוא לאכול בלא מליחה וכ"כ כל הפוסקים וכתבו הגאונים דהאידנא לא בקיאין בחליטה ולכך בלא מליחה אסור לבשל אף ברותחין. ת"ה ע' א' ע"כ:

76 בשר שנמלח כו'. עתוס' קי"ב ב' ד"ה ודגים כו':

77 ויש אוסרין כו'. עש"ך: ליקוט ויש אוסרין כו'. וכ"כ בת"ה דאל"כ הל"ל אין מולחין ע"כ:

78 ודוקא כו'. דכאן לא שייך מ"ש בסי"ח בהג"ה משום דם שפירש כיון ששהה שיעור מליחה:

79 ויש בו לכלוך כו'. הלא"ה ל"ל בה דאין מליחה לכלים כנ"ל:

80 אסור הבשר. אף לדעת רש"י דהוא מוהל בעלמא מ"מ חשוב כרותח:

81 אבל אם כו'. כדעת התוס' דאף אינו נחשב כרותח בכה"ג וע"ל סי' צ"א ס"ה בהג"ה:

82 ולפ"ד כו' אסור כו'. זהו דינא דגמ' כמ"ש אינו יוצא מידי דמו כו' אלא דר"ל קודם שיניחנו בכלי שא"מ וע"ל ס"ח:

83 דאין מליחה כו'. ל"ד אלא דדם משרק שריק כמ"ש קי"א א'. ש"ך. ואע"ג דבעי הדחה ואסור לכתחילה כמ"ש בגמ' ק"ז ב' נהי כו' ועש"ך:

84 ואפילו קודם כו'. גדולה מזו מתירין לקמן סי' ע"ו ס"ד אף בצלי:

85 אלא כו' ואם כו'. כמש"ל ס"א ואם אחר שהדיח כו':

86 ואפילו כו'. ע"ל סי' ע"ו ס"ב:

87 במקום כו'. כמ"ש קי"ב א' רבא אכיל כו' אין מניחין כו' וע"ל סי' ע"ו: