ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה רכ״ז

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה רכ״ז
1 דין מי שאסר עצמו מכל ישראל. ובו ג' סעיפים: מי שאסר עצמו מכל ישראל אסור לקנות מהם ולמכור להם זבינא מציעא דאית ביה הנאה ללוקח ולמוכר אלא לוקח ביותר ומוכר בפחות ואם אסר הנאתו עליהם לוקח מהם בפחות ומוכר ביותר אם ישמעו לו וזבינא חריפא הוא הנאת הלוקח ולא הנאת המוכר הילכך אם אסר עצמו מהם יקננו מהם ביותר ומוכר להם שוה בשוה ואם אסרם עליו ימכרנו להם ביותר אם ישמעו לו ויקננו מהם שוה בשוה וזבינא דרמי באפיה הוי הנאת המוכר ולא הנאת הלוקח הילכך אם אסר עצמו מהם ימכרנו להם בפחות ויקננו מהם שוה בשוה ואם אסרם עליו יקננו מהם בפחות אם ישמעו לו וימכרנו להם שוה בשוה:
2 אסר הנייתם עליו הרי זה משאילן ומלוה אותם אבל הוא לא ישאל ולא ילוה מהם ואם אסר הנאתו עליהם והנאתם עליו לא ישאיל ולא ילוה להם ולא הם ממנו:
3 מי שאסר הנאתו על הכהנים ועל הלוים באים ונוטלין תרומותיו ומעשרותיו בעל כרחו ואם אמר כהנים אלו ולוים אלו יתן לכהנים ולוים אחרים וכן הדין במתנות עניים לעניים:
פירוש ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה רכ״ז
1 אם ישמעו לו. כ"ה הגירסא העיקרית במתני' וער"נ ורא"ש שם:
2 וזבינא כו'. הרא"ש בפסקיו וטור וכמ"ש בגמ' שם:
3 אסר כו'. נלמד מס"א וער"נ מ"ג א' ד"ה אביי כו':
4 מי כו'. עמ"ש בח"מ סי' פ"ז סל"ה: ליקוט מי כו' וכן הדין כו'. לכאורה ממ"ש וכן כו' ס"ל דטובת הנאה אינה ממון עמש"ש בח"מ ס"ק קי"ב אבל ליתא דא"כ קשה קושית הגמ' דא"כ בכהנים אלו ג"כ יטלו ע"כ אלא ע"כ פסק כאן כרבא ומ"ש וכן כו' כתב כן ע"פ הירושלמי שם וז"ל הירושלמי שם ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ור"י אמר אין אדם נותן מעשרותיו כו' מתנית' פליגא על ריב"ח קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו ע"כ פתר לה באומר אי אפשי ליתן מתנה כל עיקר תדע שהוא כן דתנינן כהנים אלו לוים אלו יטלו אחרים אבל זה צ"ע שהוא סותר דברי עצמו בפ"ב מהל' גניבה הלכה ה' גנב תרומה ישראלים שהפרישו אינו משלם תשלומי כפל לפי שאין להם בה אלא טובת הנאה וט"ה אינה ממון וכ"פ בפ"ה מהל' אישות וצ"ע וגם צ"ע שסותר דברי עצמו שפסק כתירוצא קמא בב"מ י"א ב' מטלטלי אגב מקרקעי הקנהו לו ומוכח דט"ה ממון וכן קשיא דברי הרי"ף אהדדי דרי"ף פסק ג"כ כתירוצא קמא הנ"ל ובספ"ג דפסחים מסיק דט"ה אינה ממון וע"ש ברי"ף וצ"ע אך על קושיא ראשונה היה אפשר לומר כמ"ש הכ"מ דיש חילוק בנדרים דאפי' ויתור אסור דאע"ג דט"ה אינה ממון אפ"ה אסור ומשמעות הירושלמי כן דלא תלי בפלוגתא דט"ה ממון אלא אם יכול ליתן בט"ה אלא שמגמ' דידן לא משמע כן דתליא בפלוגתא דט"ה אלא שהוא תופס להירושלמי כדרכו בכ"מ ע"כ: