ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה קצ״ז

1 אא"כ טבלו כראוי. כמ"ש ביבמות מ"ז ב' וכל דבר שחוצץ כו' וערש"י שם ד"ה חוצץ כו':

2 במקוה כו'. שם ובמקום שנדה כו' ועתוס' שם ד"ה במקום כו':

3 אם כו'. בגמ' ט"ו ב' אשה שי"ל ווסת בעלה כו' ואמר עלה בירושלמי הד"א שאסור לאשה לעמוד בטומאתה אלא שפי' כמ"ד טבילה בזמנה מצוה דאין הלשון משמע כן ועבה"ג וע' בזוהר בסבא:

4 ומותרת כו'. מתני' פ"ב די"ט י"ז ב':

5 אבל בלא"ה אסור. דקי"ל כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ועתוס' דנדה ל' א' ד"ה וש"מ כו' וביומא ח' א' ד"ה דכ"ע כו' אבל בסוף יומא משמע דאפילו להך מ"ד אפ"ה מותר אפי' ביה"כ ועתוס' דשבת קכ"א א' ד"ה ה"ג כו' וכ"ש בשבת כמ"ש בי"ט י"ח ב' תינח בשבת כו' אלא דתוס' שם ד"ה כל כו' כתבו דדוקא בימיהם לטהרות כו' ומ"מ לא כתבו אלא על יה"כ וכרב:

6 ואם היה כו'. אבל בגמ' די"ט שם משמע אפי' אפשר מדמחלק שם במתני' בין אדם לכלים ובכלים בשא"א מבע"י טובלין בי"ט כמש"ש בגמ' י"ח א' כלי שנטמא מעי"ט כו' דלא כמ"ש בד"מ וז"ש כאן אבל במקום כו':

7 ובמקום שנהגו כו'. ממ"ש ס"ח א' ל"ק הא דאפשר כו': וכן אלמנה כו' משום דאסור כו'. עמ"ש רבינו באה"ע סימן ס"ד ס"ק י"א:

8 אסורה כו'. ס"ז ב' א"ל ר"פ לרבא כו':

9 ואפילו כו'. שם ברבי יוחנן ושם אתקין כו' דוקא כה"ג:

10 ליקוט והכלות כו'. עתוס' שם ד"ה משום כו' ומיהו אור"ת כו' ע"כ:

11 אבל בשביעי כו'. ממש"ש ביומא דתמניא דוקא:

12 אם כו' וכן כו'. דאינם אלא משום גזרה כנ"ל:

13 ומ"מ לא כו'. כן פי' בב"י דברי האגור אבל העיקר שדוקא בשביעי ע"ש ועיין בב"ח: