ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע״ה

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

מקור שולחן ערוך, אורח חיים ע״ה
1 להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת ק"ש וכן שלא לקרותה כנגד הערוה. ובו ו סעיפים: טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפי' היא אשתו אסו' לקרות ק"ש כנגדה: הגה וי"א דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפי' פחות מטפח הוה ערוה הגהות מיימוני פרק ג' ויראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת רק שבעצמה יכולה לקרות אע"פ שהיא ערומה כדלעיל סי' ע"ד:
2 שער של אשה שדרכה לכסות אסו' לקרות כנגדו: הגה אפי' אשתו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מות': הגה וה"ה השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן ב"י בשם הרשב"א וכ"ש שער נכרית אפי' דרכה לכסות הגהות אלפסי החדשים:
3 יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש הגה ואפי' באשתו אבל קול הרגיל בו אינו ערוה ב"י בשם אוהל מועד והג"מ:
4 אסור לקרות כנגד ערוה אפי' של עכו"ם וכן כנגד ערות קטן אסור: ויש מתירין נגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי לביאה רבינו ירוחם הרא"ש פרק מי שמתו ומהר"א מפראג וכן עיקר עיין בי"ד סימן רס"ה:
5 ערוה בעששית ורוא' אותה דרך דפנותיה אסור לקרו' כנגדה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא:
6 היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה או שעצם עיניו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה:
פירוש ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ע״ה
1 ס"א במקום כו'. דקאמר שם שוק כו' ולכאורה ל"ל אלא משום דר"י כה"ג מיירי וקמ"ל דשוק אף ע"פ שאינו מקום שדרך לכסותו באיש מ"מ באשה דרך לכסות והוי ערוה אפילו לגבי בעלה רשב"א בשם ראב"ד:
2 וי"א כו'. גי' הרא"ש שם ל"ק הא באחרת והא באשתו ולק"ש וכ"ש לפי מ"ש בס"ו דאף שאין מסתכל בערוה אסור בק"ש ק' ל"ל באשתו:
3 ונראה כו'. וצ"ע מ"ש וע"ל סי' ע"ד ס"א בהג"ה וגם לשון הרא"ש קשה שאמר ודוקא באחרת לאשה אחרת מאן דכר שמה אלא ט"ס וצ"ל ודוקא לאחרים ר"ל בין לבעלה בין לאנשים אחרים:
4 ס"ב שדרכה כו' אפי' כו'. כמ"ש בס"א:
5 אבל כו'. כמ"ש ברפ"ב דכתובות וראשה פרועה כו':
6 וה"ה כו'. כנ"ל משום שאין דרכן לכסות וכמו בבשרה:
7 וכ"ש כו'. כמ"ש בפ"ו דשבת יוצאה בחוטי שער כו':
8 ס"ג יש כו'. שם קול כו' ופי' תר"י והג"מ ומרדכי וש"פ דג"כ לענין ק"ש איירי אלא דמיירי בקול זמר אבל הרא"ש והטור כ' דלא מיירי לענין ק"ש וכן הרמב"ם וז"ש יש ליזהר לחוש להפוסקים הנ"ל:
9 ס"ד אבל כו'. כנ"ל:
10 ויש מתירין כו'. ממ"ש ואם היו בניו כו' ול"ל דרואה שאני משום דאיכא הרהור טפי דא"כ מאי קאמר שם א"י איצטרכא ליה כו' קמ"ל דאינהו כו' אלמא דתלי אי מיקרי ערוה או לא וכ"מ במגילה כ"ד ב' דקטן ערום אינו אסור אלא מפני כבוד ציבור ודברי רש"י שם צ"ע ועמ"א אלא דלכאורה הל"ל עד י"ב שנה ושדים נכונו כמש"ל וכמ"ש לענין ישן בקירוב בשר:
11 ס"ו והחזיר כו'. רמב"ם וכמש"ש כ"ד א' מהו שזה יחזיר כו' ואף למאן דאסר משום שאחוריהן נוגעין:
12 או שעצם כו'. כן למד ב"י מדברי הרמב"ם הנ"ל בהחזיר וכמ"ש בסעיף שקדם דבראיה תלי רחמנא וכמ"שו ול"ד למ"ש בסי' ע"ט ס"א דהתם לא תליא בראיה כמו שחילקו בגמ' וכמ"ש בסי' ע"ו ס"א אבל הרוקח כ' דלא מהני וכן הסכימו האחרונים ולא מהני אלא חזרת כל גופו דכה"ג גם בצואה מהני לענין שא"צ מלא עיניו וכ"מ מירושלמי הנ"ל גבי צואה דקאמר מכיון דאילו הוי ביממא הוו חמיין מה קומיהון ברם כדין אסור ושם לענין מלא עיניו לאו משום הריח אלא משום הראיה וז"ש מכיון כו' ואפ"ה אסור גם בלילה וה"ה כאן וכן למד המרדכי משם לענין שבכאן בפ"ג דברכות ואוסר כמו שאוסר בצואה בלילה בירושלמי הנ"ל: