ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ו׳:א׳

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

מקור שולחן ערוך, אורח חיים ו׳:א׳
1 דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופירושיו. ובו ד סעיפים: כשיצא מבית הכסא יברך אשר יצר את האדם בחכמה שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה וי"מ על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן בסמוך וי"מ בחכמה שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים פירוש נקבים רבים כגון פה וחוטם ופי טבעת וגם ברא בו אברים רבים חלולים כמו לב וכרס ומעים. שאם יסתם אחד מהם כלומר שבנקבים יש נקב א' שהוא הפה כשהוא במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום לא היה אפשר להתקיים אפי' שעה אחת והאברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם לא היה אפשר להתקיים אפי' שעה אחת. ועוד יש לפרש שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה ובכלל האברים החלולים שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים הם כרס ומעים שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו ואפשר עוד שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שאם עבר הגבול ימות בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא. והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש. רופא חולי כל בשר ע"ש הנקבים שברא בו והוציא פסולת מאכלו כי אם יתעפש בבטן ימות והוצאתו הוא רפואה. ומפליא לעשות מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו הרי זה פלא ועוד יש לפרש על שם שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת: הגה ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו דברי עצמו:
פירוש ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים ו׳:א׳
1 סעי' א שבריאת האדם כו'. כן פי' ב"י לדעת הטור שלא פי' על בחכמה שידוע הוא שבריאתו בחכמה נפלאה:
2 וי"מ כו' כדלקמן כו'. שרש"י פי' שם על ומפליא לעשות שהאדם כו' וזהו פליאה וחכמה אבל תוס' פי' על ומפליא לעשות כפרש"י וכמ"ש בריש ב"ר ר' תנחומא פ' כי גדול אתה ועושה נפלאות אר"ת הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוט של מחט רוחו יוצא והאדם הזה עשוי מחילים מחילים נקבים נקבים ואין יוצא רוחו ממנו ודורש על עושה נפלאות ועל בחכמה פירוש כמ"ש בתנחומא ויברך אלקים את האדם א"ר בון בחכמה שהתקין מזונותיו ואח"כ בראו וכמ"ש בסנהדרין ל"ח א' ד"ה כדי שיכנס כו' משל כו' שנאמר חכמת בנתה ביתה כו' וכל צרכי עולם כו':
3 חלולים. כ"ה גי' רי"ף ורא"ש דלא כגי' שלנו ורש"י וכ"כ הטור וכ' ב"י משום דחללים קאי אחלל עצמו ולא שייך ביה בריאה אבל חלולים קאי על אבר החלול וז"ש אברים רבים חלולי':
4 פי' נקבים רבים וגם כו'. ר"ל שלכך קאמר שני פ' נקבים ושני פ' חלולים להורות על ריבויים:
5 כגון כו' כמו כו'. רש"י שם:
6 שאם יסתם כו'. כן הוא גי' הרמב"ם אבל גי' שלנו ורש"י ורי"ף ורא"ש אם יפתח קודם:
7 כלומר כו'. ר"ל דגי' הרא"ש והטור אפי' שעה אחת וכ' הרד"א והכלבו בשם הרמ"מ דל"ג שהרי אדם יכול לסתום פיו הרבה שעות ולהתקיים והטור מקיימו דקאי על יציאת האדם מבטן אמו שאז אין יכול להתקיים כמ"ש בספ"ג דנדה שאלמלא כן כו' ועדיין קשה מאי שאם יפתח א' מהם הא אינו אלא בפה לבד וז"ש שבנקבים יש נקב א' כו' אלא די"ל למה אמר בתחלה נקבים להורות על רבויים כיון דלא קאי אלא על א' מהם אלא דאיידי שאם יפתח קאי על כל החלולים אמר ג"כ נקבים רבים וקאי על וברא וז"ש והאיברי' החלולים אם היה כו' וכ"ז לפי' הטור וע"ז הקשה ב"י דא"כ אחד מהם דיסתם אחד בלבד וא' דיפתח על כל אחד ועוד שאם יפתח קאי על יציאתו לאויר העולם ואינו לעשיית צרכיו ולכן כתב ועי"ל שגבול כו' ולא על יציאתו לאויר העולם וקאי על כל הנקבים ואע"פ שאם יסתם הפה אינו מעשיית צרכיו מ"מ פי הטבעת והאמה הוא מעשיית צרכיו ממש אפי' שעה אחת וז"ש וכיון שבכלל כו' ומ"מ גם לפ"ז עדיין אם יפתח אינו מעשיית צרכיו אלא דחלולים חלולים הוא לעשיית צרכיו שהן כרס ומעים והוי מעין הברכה וז"ש ובכלל האיברים החלולים כו' ומפני שלא נחה דעתו בזה כ' ואפשר עוד כו' שגם יפתח הוא מעשיית צרכיו וכ"ז דחקם גי' אפי' שעה א' אבל בגי' שלנו ליתא וא"צ לכ"ז וגם שאם יפתח הוא מעשיית צרכיו שאם היה פתוח ולא היה כח המחזיק עד שיוצא מהנקבים א"א להתקיים וכן עיקר:
8 רופא חולי. כ"ה גי' הרי"ף:
9 על שם כו'. הרד"א:
10 מפני כו'. כפרש"י ותוס' כנ"ל:
11 ועוד יש לפרש שמפליא כו'. ר"ל ע"י המזון: