1בראשית כ, טו ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך. הה"ד רעך ורע אביך אל תעזוב משלי כ"ז י', ויהי אחרי כן וימת נחש וגו' ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש וגו' דה"א י"ט א' וב' עד ורוח הקדש צווחת רעך ורע אביך אל תעזוב, בילקוט על הפסוק תמצא גו'. ובית אחיך אל תבא ביום אידך משלי שם זה יהורם בן יהושפט כיון שמלך עמד והרג כל אחיו שנאמר ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרוג את כל אחיו בחרב דה"ב כ"א ד' הוי ובית אביך וגו'. טוב שכן קרוב וגו' משלי שם הה"ד כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב שם כ"ו כ"ז. כרה שחת בה יפול, אלו בעלי שכם שהמליכו לאבימלך בן ירבעל בן פלגשו שהיה רשע גמור והניחו ליתר בניו שהיו כשרים שנאמר ויאספו כל בעלי שכם וגו' וילכו וימליכו את אבימלך שופטים ט' ו'. וילכו ויגידו ליותם וילך ויעמוד בראש הר גריזים וישא קולו ויקרא שם ז', למה עמד וקלל בראש הר גרזים והלא לא נתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא אמר יותם הכותיים עתידים לומר שלנו הר גריזים שבו נתנו הברכות, ואינם יודעים ששם נתנו הקללות, היאך אותם שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שכנגד, נמצא הקללות באות על הר גריזים התחיל אומר והברכות על הר עיבל לפיכך אמר יותם איני מקלל את אחי ואנשי שכם אלא על הר גריזים. התחיל אומר הלוך הלכו העצים וגו' שם ח' א"ר מנשיא משל הם הדברים הללו, הלוך הלכו העצים אלו ישראל שנמשלו לעצים, כד׳׳א כימי העץ ימי עמי ישעיה ס"ה כ"ב, ויאמרו לזית מלכה עלינו שופטים שם זה עתניאל בן קנז שהיה משבטו של יהודה שנקרא זית כד"א זית רענן יפה פרי תאר וגו' ירמיה י"א ט"ז. א"ל עתניאל בן קנז החדלתי את דשני וגו' והלכתי לנוע על העצים שופטים שם ט', ואניח את פלפול תורתי המאירה לעולם כשמן זית, שעליה נחלו ישראל כבוד, כד"א כבוד חכמים ינחלו משלי ג' ל"ה, וכל העוסק בה מכבד להקב"ה ואקבל מלכות ואבטל מד"ת. ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו שופטים שם י', זו דבורה הנביאה, מה התאנה הזאת מתוקה, כך היתה דבורה מתוקה לישראל שפנתה מכל עסקיה ושפטת את ישראל הה"ד ויבא ויעלו אליה בני ישראל למשפט שם ד' ה;. מה אמרה להם החדלתי את מתקי שם ט' י"א, זו תורה שהיתה עוסקת בה שנאמר ומתוקים מדבש תהלים י"ט י"א. ד"א אניח דברי נבואתי שכתוב בה ותהי בפי כדבש למתוק יחזקאל ג' ג'. ואת תנובתי הטובה שופטים שם, זו השירה, ותשר דבורה שופטים ה' א', ואין תנובה אלא לשון שירה כד"א ותירוש ינובב בתולות זכריה ט' י"ז. ויאמרו העצים לגפן שופטים ט' י"ב, זה גדעון, מה הגפן עושים ממנו נסוך על גבי המזבח כך גדעון בנה מזבח והעלה עולות, מה אמרו לו, משול בנו גם אתה וגו' שם ח' כ"ב, מה אמר להם, החדלתי את תירושי שם ט' י"ג, אמר להם מניח אני אדון שבשמים שהוא ראש לכל וכל זמן ששמין בטחונם במקום ולא בב"ו הוא שמח בהם והם שמחים בו, ולי אתם אומרים שאמשול עליכם, לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם שם ח' כ"ג. ועל דבר זה זכה אבימלך לשור על ישראל ג' שנים כנגד ג' דברים הללו שהשיב גדעון לכבודו של מקום. כיון שראו כך ויאמרו כל העצים אל האטד שם ט' י"ד, זה אבימלך שלא היו בו מעשים טובים. כיון שהטה לב בעלי שכם להמשילו קבל עליו ואמר להם אם באמת ובתמים אתם וגו' שם ט"ו. א"ל מה טוב לכם המשול בכם שבעים איש כל בני ירבעל וגו' שם ב'. ורוה"ק צווחת רבים מבקשים פני מושל ומה' משפט איש משלי כ"ט כ"ו שהוא עושה משפט בהם על מעשיהם הרעים. וז"ש יותם ועתה אם באמת ובתמים עשיתם וגו' שמחו באבימלך וגו' שם ט"ז - י"ט. מה עלתה להם, ואת כל רעת אנשי שכם השיב אלהים בראשם ותבא עליהם קללת יותם שם נ"ז. אימתי, וישלח אלהים רוח רעה שם כ"ג, הוי כורה שחת בה יפול. וגולל אבן משלי כ"ו כ"ז זה אבימלך כיון שהמליכו אותו מה עשה, הרג כל אחיו על אבן א'. מה היה סופו, אף הוא מת באבן א' שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב וגו' שופטים שם נ"ג, הוי גלל אבן אליו תשוב. אמר הב"ה לאבימלך, רשע, טוב שכן קרוב משלי כ"ז י' שהיה אבימלך מלך פלשתים לאברהם, על ששכן בארצו ראה כמה ברכו, כמה כבדו ויקח אבימלך צאן ובקר וגו' כ' י"ד, הנה ארצי לפניך, מאותו האיש שהיה אחי בני ירבעל ונעשה רחוק מהן והרגן, הוי מאח רחוק משלי שם.
