1בראשית ה, ה ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וגו'. ג' כחשו מלאך המות על נפשותם ואלו הם, אדם הראשון, יעקב אבינו ומשה רבינו, אדם הראשון, יום שנתקבצה דעתו אליו אמר הב"ה למלאכי השרת באו והשתחוו לו, באו מלאכי השרת לרצונו של הב"ה. השטן היה גדול מכל המלאכים בשמים, דבר להב"ה, רבש"ע יצרת אותנו מזיו שכינה ותדבר אלינו נשתחוה לאשר יצרת מעפר הארץ, השיב לו הב"ה זה שהוא עפר הארץ יש בו מן החכמה ומן הבינה שאין בך, אמר השטן נסני, ונסהו. א"ל הב"ה הנה יצרתי בהמות ורמשים וחיות ועופות בארץ, רד עד שתעמידם לפניך ולפניו אם תתן להם שמות לכלם, אמר לאדם שישתחוה לך ואשימך תחת שכינת כבודי עוד, ואם אדם יתן להם שמות כאשר להם שמות עמי, תשתחוה אתה לאדם ויהיה אדם בגני לעבוד ולשמור. ירד הב"ה לג"ע שנאמר דודי ירד לגנו שה"ש ו' ב' וירד השטן. כשראה אדם שירד השטן עמד על רגליו ודבר לאשתו באי ונשתחוה לפני הב"ה אשר יצרנו דכתיב באו ונשתחוה ונכרעה להדום רגליו נברכה לפני ה' עשנו תהלים צ"ה ו'. באותה שעה אמר הב"ה לשטן אתה תתחיל לדבר שמות לבהמות או אדם, א"ל השטן אני אתחיל. הביא הב"ה שור ופרה והעמידן לפני השטן וא"ל מה שמותם של אלו, ולא ידע, הרחיק אלו מלפניו והביא גמל וא"ל מה שמו, ולא ידע, הרחיק זה והעמיד החמור, ולא ידע. נתן הב"ה לאדם ערכות לב בחכמה ולשון מדבר ומשיב, כדכתיב לאדם מערכי לב משלי ט"ז א'. הביא לו הבקר ואמר לו הב"ה במה יקרא שמו של זה, כי פתח לו בב'. אמר לו בקר. העמיד לפניו הגמל ואמר גם זה מה שמו, כי פתח לו בג', אמר גמל. העמיד לפניו החמור א"ל חי זה מה שמו, כי פתח לו בח', אמר חמור. כיון שראה השטן שהב"ה נתן חכמה לאדם צעק צעקה גדולה. עלתה עד לשמים. א"ל חי העולמים מדוע צעקת, א"ל ולמה לא אצעק כי יצרתני משכינתך ויצרת אדם מעפר הארץ ונתת לו חכמה ובינה. א"ל הב"ה שטן משחית מה זה תתמה עכשיו יראה אדם זרעית וזרעית זרעיתו עד סוף כל הדורות, ויקרא לכלן שמות מפיהו שנאמר לראות מה יקרא לו ב' י"ט. באותה שעה הראה הב"ה לאדם כל זרעית זרעיתו עד סוף כל הדורות. כי בא נגד עיניו דמות דוד בן ישי מלך ישראל, ראה אדם יש בו דרך חסידות, אמר להב"ה רבש"ע מה השם ומה המזל ודרך חסידות וחיים אין לו בעולם. א"ל הב"ה אדם עבדי בעת אשר יצרתי זה דוד שמו יהיה ויתאבד. א"ל רבש"ע כמה יש לי עמך חיים בעולם, א"ל הב"ה אלף שנים. אמר אדם להב"ה תן לי רשות ואני אתן לדוד זה חלק טוב משנותי, א"ל הב"ה כבר נתתי הרשות בידך. אמר לו רבון העולמים כבר נתתי לו ע' שנה. א"ל הב"ה אדם עבדי סברתי שתתן לו ק' שנה, א"ל רבש"ע אלולי שראיתיו פיו מלא שירות ותשבחות לא נתתי לו אפילו ע'. א"ל הב"ה תשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. א"ל כבר דברתי ושמעה אזני. הוריד הב"ה מלאכי השרת והעיד אותם עדי אתם ואמר להם תנו לאדם יד והעידו עליו כעל חק שחקק ע' שנה לדוד בן ישי, והביא הב"ה שטר וכתב על אדם כתב. ואם אתה אומר לא יכול הב"ה לעשות כזה עד שיכתוב עליו ויעיד עליו עדים ויתן לו יד. אלא שבקש הב"ה שתהיה זאת לדורי דורות לזרעית אדם עד אשר לא יתן איש אל רעהו ממון עד שיכתוב עליו כתב ועדים נאמנים, ובעבור היד שנתן הב"ה לאדם יתנו ישראל איש אל רעהו ציצית על הממון. אמר יהושע בן נון מפי משה ע"ה מפי הגבורה, כל אשר יתן ממון בלא עדים ובלא שטר יקרא אל ה' ולא יענהו. בא וראה כמה הקשה על אדם בדבר הזה, כי בקשו ממנו האמת המות אשר שם על נפשו, כי בא אליו מלאך המות ואמר לו תן לי רוח נשמתך, אמר לו מפיו של הב"ה שמעתי באזני ואמר לי אלף שנים שנותיך, ולא חייתי כי אם תתק"ל. עלה המלאך לפני הב"ה ואמר לפניו שלחת אותי לאדם עבדך ואמר לי שמעתי באזני מפי הב"ה כי אלף שנים חיי. באותה שעה נתן הב"ה הכתב למלאך המות ושלח עמו גבריאל ומיכאל ושרפיאל. ירדו אל אדם ומצאו אותו כי נשתנה דמותו ונתנתרו אבריו אבר מאבר, והיה לבו מרעיש מצלעות ימינו אל צלעות שמאלו והיה אומר אשרי אם הייתי עפר, אשרי אם לא יצרני הב"ה. אמרו לו מלאכי השרת אשר עם המלאך, אדם למה אתה צועק ובוכה בעבור המות, הכל ימותו מלבד אשר נשא לשמים ידו שנאמר כי אשא אל שמים ידי וגו' ואמרתי חי אנכי לעלם דברים ל"ב מ'. א"ל גבריאל זכור יום אשר נתת ע' שנה לדוד בן ישי, אמרו לו מיכאל ושרפיאל אנחנו נעיד עליך והנה שמותנו בכתב. אמר לפניהם אדם בזאת השעה אמות עפ"י שלשתכם שנאמר על פי שנים עדים או ג' עדים יומת המת דברים י"ז ו'.
