בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות י׳:א׳

1 הארוסה אסורה לבעלה וכו'. עיין במ"מ שכתב ופשוט הוא שהוא מדברי סופרים והראיה מהא דמסכת כתובות דף י"ב דמנהג יהודה שמיחדין אותה קודם כניסה לחופה ואם היתה אסורה מהתורה לא היה מותר לו להתיחד עמה עכ"ל והא דאמרינן בכתובות דף ז' ע"ב דמברכין ברכת חתנים בבית האירוסין ביהודה מפני שמתיחדין ש"מ דאף לאיסורא דרבנן חששו צ"ל לדעת המ"מ דברכה חמור דאמרינן במסכת כלה כלה בלא ברכה כבועל נדה ולכך אף דהוא דרבנן חששו משא"כ בועל בלי חופה לא חששו להך איסורא דרבנן משא"כ אי היה איסור תורה גם בזה היה להן לחוש ולכאורה היה נראה לומר דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה היינו בלי חופה דזהו עיקר האיסור ולכך חששו אולי יבוא עליה ואף דביאה לאחר אירוסין הוי נשואין כחופה כמ"ש הר"ן מ"מ חששו שמא יבוא עליה שלא לשם אישות ולכך תקנו לברך ז' ברכות וא"כ מסתמא כשיבעול אח"כ יבעל לשם נשואין דכיון דכבר היה לו ז' ברכות מסתמא אדעתא דנשואין יבעל וזהו כוונת התוס' במסכת כתובות דף ז' ע"ב רבי יהודה אומר וכו' עיי"ש דכתבו לפי שפעמים בועל שלא לשם חופה עושין ברכה כדי שיהיה כלה בברכה עכ"ל דקשה לכאורה למה חששו על איסור בלי ברכה ולא על איסור בועל בלי חופה ועוד מה איריא דבועל שלא לשם חופה אף דבועל לשם חופה עכ"פ יבעל בלי ברכה ולפי מ"ש ניחא דעיקר האיסור הוא אם יבעל בלי חופה רק כיון דבירך כבר ז' ברכות מסתמא יבעול לשם חופה. ואפשר נמי לומר דדעת התוס' כדעת המ"מ דעיקר חשש היה משום ברכה רק דאי בועל לשם חופה מסתמא עושה כראוי ומברך ראשון ברכת נשואין ולא חששו לברך תיכף בעת אירוסין רק דאולי יצרו תקפו לבעול שלא לשם חופה וא"כ לאו אדעתיה לברך ז' ברכות ולכך תקנו לברך תיכף דאף אם יבעול אח"כ שלא לשם חופה ויעבור איסור דרבנן זוטא תקנו שלא יעשה איסור דרבנן חמור שהוא כבועל נדה ומ"מ מבואר מדברי המ"מ דס"ל לרמב"ם כלה בלי ברכה ממש ולא בלי חופה וזהו דלא כמ"ש הבית שמואל סימן נ"ד נ"ה ס"ק א' לדעת הרמב"ם וראיה שלו מהא דס"ל לרמב"ם דנשואין בלי ברכה מהני ואלו היא כנדה הא ס"ל לרמב"ם דחופת נדה לא מהני מלבד מה שכתב הוא בעצמו שם דיש לומר דלאו כנדה ממש אף גם דבשלמא יחוד נדה לאו יחוד הוא דאין ראוי לביאה ואין כאן חיבת חופה אבל בלי ברכה הא בכל רגע יכול לברך א"כ הוי חיבת חופה חיבה ממש ופשוט הוא.

2 ואפילו אם קידשה בביאה וכו'. עיין במ"מ וכתב הכ"מ ואומר אני שאין זה ראיה מוכרחת וכו' עיי"ש ובאמת לא היה דעת המ"מ להוכיח דאם ביאה אירוסין עושה דאסור לבעול אח"כ קודם חופה דמהיכי תיתי יהיו קידושי ביאה עדיפי מקידושי כסף ושטר וכי בשביל שעבר אדרבנן וקידש בביאה יקילו בו חכמים להתירה בלי ברכה וחופה ולא בזה נסתפק המ"מ רק דקשיא ליה כיון דהך אבעיא אי ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה לא איפשטא כלל א"כ יש לנו לילך במילתא דרבנן לקולא ולזה תירץ המ"מ כיון דלא קאמר אי אירוסין עושה אסור לבעול אח"כ בלא חופה ואי נשואין עושה מותר לבעול אח"כ ש"מ דאף אי נשואין עושה מ"מ אסרוהו חכמים בלי חופה וברכה ואח"כ כתב המ"מ דגם דייקי שמעתן דאירוסין עושה והוי כאלו נפשט האבעיא א. א אמר המגיה דברי הרב המחבר צריכין פירוש לפירושו דלכאורה יש לומר דגם הכסף משנה הבין דברי המ"מ כמו שהבינו הרב רק דקשיא ליה אדבריו דדלמא לכך לא אמר בגמרא הנפק"מ משום דפשיטא ליה אם נשואין עושה דמותר לבעול אחר כך בלא חופה אבל באמת דברי הרב המחבר נכונים דאי כך היתה כוונת הכ"מ א"כ מה זה דקאמר דלכך לא אמר זאת הנפק"מ משום דפשיטא ליה אי נשואין עושה דמותר לבעול אח"כ דמה אולמא האי נפק"מ מיורשה ומהפרת נדריה דגם זה פשיטא אי נשואין עושה דכל דינים הללו אית ביה אלא על כרחך דכוונת הכ"מ היא דיש לומר לאידך גיסא דגם אי ביאה אירוסין עושה יש לומר דמותר לבעול אח"כ בלי חופה על כן לא אמר הנפק"מ ועל זה יפה כתב הרב מה שכתב.