1ועוד דנזיל בתר טעמא, דמבואר בש"ס פסחים נג. להדיא דטעם איסור אמירה משום דנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ, ובסוף פ"ב דחולין מא: נמי מפרש טעם איסור שוחט לשם פסח משום דנראה כמקדיש בהמתו ושוחט קדשים בחוץ, וכפירוש רש"י שם ד"ה לשם עולה והרשב"א תוה"ק ב"א ש"א י., ארוך שם ב והר"ן ח: ד"ה השוחט בבית יוסף ביורה דעה סי' ה' יעו"ש, ופירש הט"ז עצמו שם סק"ה דאפילו בנידר ונידב כגון פסח אסור בדיעבד באכילה, ובחטאת ואשם הסכים לרש"ל הנ"ל דאפי' בהנאה אסור, ומשיג על הב"ח דרוצה להתיר בהנאה, וכאן ס"ל להט"ז דמותר באכילה בדיעבד, ולהש"ס חד טעמא לשניהן. ובהערה זו די לסתור כל הבנין שלו, וק"ל.
