בן פורת יוסף, שו"ת מ׳

1 וקושיא חדא יתורץ באידך, דבפרק י"ז דשבת דף קך"ג ע"ב משנה, כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא כיתד של מחרישה דמי, ופירש רש"י ד"ה וסכינא סכין שהקצבין מחתכין בו בשר, והתוספות ד"ה וסכינא מפרשי' סכינא דאשכבתא, סכין השוחטים בה, שמקפיד שלא תיפגום, ע"כ. הרי דיש לפרש ב' פירושים על סכנתא דאשכבתא, לרש"י סכין שמחתך בה בשר הוי מיוחד, ולתוספות סכין של שחיטה הוי מיוחד, ואם כן קשה להתוספות מנ"ל להכריע כאן במסכת חולין דלענין שבת אמר על סכין של שחיטה דבעי מיוחד, ושם מפרשי התוספות ב' פירושים. אך דקיימא לן כל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, וכדאיתא בעירובין דף י"ד ע"ב: הלכתא מאי, כרבי יוסי או כרבנן, אמר לי' פוק חזי מה עמא דבר, ופי' רש"י ד"ה עמא דבר יעו"ש. וא"כ ה"נ אחר שיש לפרש הכי והכי, הלך אחר המנהג, כשאנו רואין שהעולם רגילין לשמור סכין של שחיטה שלא תיפגום משא"כ של בשר, א"כ ודאי י"ל דסכינא דאשכבתא היינו של שחיטה אינו ניטל בשבת משום דאין משתמשין בו.