1 זה אינו, דאין מזה תפיסה כלל, דרש"י אזל לשיטתו דס"ל בשיטת הרמב"ם הל' נערה בתולה פ"ב הי"ד דמ"ש והצער בתפוסה היינו לאביה, וקאי ארישא דמתניתין, א"כ אי אפשר לומר כהוכחתי הנ"ל לסתור תירוץ התוספות שם דא"כ קשה הל"ל אנוסה איצטרך ליה, אלא שמע מינה דמדיהיב מפתה מוכח דבאנוסה ה"ל לאביה, דהא דאיכא בושת ופגם במפותה נלמד מאנוסה וכתירוץ התוספות שם, וא"כ שפיר פירש רש"י בקדושין דכוונת הש"ס ללמוד מבושת ופגם דאנוסה, דאין לומר ממפותה, דזה אינו, דמנלן דאיכא בושת ופגם במפותה כלל, אלא צ"ל דמאנוסה יליף, א"כ ודאי נקיט העיקר ובכללו הטפל.
