בן אריה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« בן אריה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ט׳:ב׳ בן אריה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י״ב:ה׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳

7 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

נִמְצְאוּ הָעֵדִים זוֹמְמִין הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁאָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהִכְחִישׁוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ לֹא רָאִיתָ. וְהִפְרִישׁוּ אֶת הָעֶגְלָה וְהוֹרִידוּהָ לַנַּחַל לְעָרְפָהּ עַל פִּיהֶם. וְאַחַר כָּךְ הוּזַמּוּ הַשְּׁנַיִם. הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה:

1 כ"מ: שיצא וירעה בעדר ויש ללמוד כו'. נ"ב ואע"ג דהרמב"ם פסק בפ"ד מה' פסולי המוקדשין ה' י"ט כר' יוחנן שם כריתות כ"ד א' דיפלו דמיו לנדבה ע"ש ויש לתרץ דשאני התם דלבו נוקפו וכמ"ש בגמ' שם לר' יוחנן מנחת קנאות לא לכפרה קאתייא אלא לברר עון אבל אשם תלוי דלכפרה אתי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדישו ע"כ לשון הגמ' וכן אמר שם בגמ' כ"ג ב' ורבנן סברי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדיש וכן כתב הרמב"ם בה' פסולי המוקדשין פ"ד ה' י"ט בזה"ל מפני שלבו של אדם דוה על עוונותיו והואיל ועל הספק הפרישו גמר בלבו להקדיש עכ"ל הרמב"ם ולכן גם כשהוזמו עדיו זהו טעמו של ר' יוחנן כנ"ל אבל בעגלה ערופה דלא שייך לבו נוקפו אפילו ר' יוחנן מודה. תי' זה מצאתי וע' בסוף ס' מקור חיים בחידושים על מסכת כריתות:

7 כריתות פתח ↗

מַאי טַעְמָא? עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבִּי מֵאִיר עֲלֵיהוֹן דְּרַבָּנַן אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא גַּלִּי דַּעְתֵּיהּ דְּלִבּוֹ נוֹקְפוֹ, אֲבָל הָכָא, מִכְּדִי חַד הוּא דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאַפְרוֹשֵׁי, מַאי טַעְמָא אַפְרֵישׁ תְּרֵי? דְּסָבַר: אִי מִירְכַס חֲדָא מִיכַּפַּרְנָא בְּאִידַּךְ חַבְרֵיהּ, וְכֵיוָן דְּגַלִּי דַּעְתֵּיהּ דְּלִבּוֹ נוֹקְפוֹ הָיָה, הוֹאִיל וְכָךְ הָיָה גָּמַר וְהִקְדִּישׁוֹ.

« בן אריה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ט׳:ב׳ בן אריה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י״ב:ה׳ »