1
ויחל העם. נעשו חולין לזנות כי כל המזנה מתחלל וכן "ובת כהן כי תחל לזנות". ונראה מה שאמר בלעם שלא יחזור הק' מלברכם אלא א"כ יחטאו לו כמו שפי' "לא הביט און ביעקב" למה יחזור הלא לא הביט און ביעקב, לפיכך היו משיאין אותם לחטא ואחר שחטאו הוליכו מדין בלעם עמהם לאמר אתה תוכל לקללם שכבר חטאו, וגם להודיעם אם יבאו ישראל עליהם כמו שהודיע לבלק שלא יבאו ישראל עליו וכשבאו ישראל עליהם מצאוהו שם ונתנו לו שכרו משלם והרגו לפי שעל ידי דבורו של בלעם שגילה להם שאם יחטאו שיחזור הקדוש מלברכם, החטיאו אותם כדכתי' "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל על דבר פעור":
2
ויקרב אל אחיו את המדינית. האחרים הנכשלים היו אל הקובות של אותם זונות והוא הביאה בתוך המחנה והקריבה בתוך אחיו, ונעשה אהלו קובה של זנות והעיז פניו בפרהסיא ושם הרגו פנחס. הגה"ה:
3
העם אשרי אחרי דלק, אש לא נופח אותם תדלק, ממול ערפו נמלק, בסיימי וירא בלק:
4
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב חמתי. אין לישראל לשנאותו על שהרג זמרי כי טובה גדולה עשה להם שהשיב חמתי מעליהם ולא כליתם ואם ישנאו אותו אין בכך כלום כי הנני נותן לו את בריתי שלום אין לו לירא כלום לא מקרובי זמרי שהיה נשיא ולא מקרובי כזבי שהיתה בת מלך:
5
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית. שהיה משוח מלחמה מכאן ולהבא תחילת גבורתו היתה לשמים ומשם ואילך היה משוח כי הוליך הצבא על מדין:
6
ויכפר על בני ישראל. ומאחר שנעשה כפרה זו ראוי הוא לכהונה ולעשות כפרות אחרות:
7
ושם האשה המכה. להודיעך כי גדולים היו וצריך שיבטיחנו הק' כמו שאמ' "אל תירא אברם" אחר שהרג המלכים ורבותינו אמרו שלא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי שכשנתן הק' כהונה, לאהרן ולבניו ולזרעם שיולידו לאחר שנעשו כהנים נתנה, תדע דהא כת' בפרשה בפרשת בגדים "ולבניו תעשה כתנת" אבל לבני בניו לא צוה:
8
בנכליהם. שהערימו עליכם להחטיא בם מפני שאמר בלעם "לא הביט און וגו'" ביום המגפה שהיתה על דבר פעור:
9
ויהי אחרי המגפה. שכלו מתי מדבר שצוה הק' למנות אותם שכנסו לארץ ונלחמו עם הכנעניים. שני פעמים נמנו ישראל במדבר כמו שפי' במדבר סיני, וכאן הזכיר שם המשפחות אבל במדבר סיני לא הזכיר שם המשפחות ולפי הפשט לא כל בני השבטים עלו למשפחה כי יש מה שלא היו להם בנים:
