1וירא בלק…לאמרי. לסיחון מלך האמורי וממנו נשאו קל וחומר שאמרו סיחון שלא יכולנו לעמוד לפניו כדכתי' ביה בסיחון "והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו" לא יכול לעמוד לפניהם שהכו אותו ואת כל עמו וירשו את ארצו אנו על אחת כמה וכמה שלא נוכל להם ולכך ויגר מואב מאד וגו':2ויאמר מואב אל זקני מדין. שהיו שכניהם ובני בריתם כדכתי' "המכה את מדין בשדה" שבאו בני מדין לעזור והכם ורבותי' פירשו שהיו שונאים זה את זה אלא שעשו שלום מפני פחדם של ישראל כדמפר' בחלק:3ארץ בני עמו. של בלעם מגיד לך שרחוק היה בלק כי יש חולים ואינם חולים כל כך שילכו אחר הרופא למרחק אבל אם נמצא רופא עובר עליו, יעשה עמו תנאי, ויש שחלים כל כך שהולכים אחר הרופא, וכן עשה בלק, שלח לארם אחר בלעם:4אולי אוכל נכה בו. אני ועמי:5ואגרשנו מן הארץ. שלי שלקחו מיד סיחון שלקחה ממואב כדכתי' "והוא נלחם במלך מואב" הגה"ה:6כי ידעתי את אשר תברך מברך. לפי שהתנבא על מואב ונפלו ביד סיחון כדכתיב "על כן יאמרו המשלים" וזהו בלעם וחביריו:7וקסמים בידם. יש מפרש שכר קסמים בידם, וראיתי כתוב בתרגו' ירושלמי ואגרתא דקסמים והיינו שכר הקסמים אי נמי איגרת הקסמים כלו' ספרי קוסמים הביאו לו ויש אומר כלים שקוסמים בהם שלא יוכל לדחותם לומר אין כלי קסמיי בידי ויש אומר שהיו מנחשים כן לומר אם יבא עתה עמנו, נדע שיש בו תועלת ואם יתן עיכוב אין בו תועלת. הג"ה:8קסמים בידם. קוסם גדול ומכשף גדול היה בלעם עד שיצא טבעו בעולם ברוב כשפיו והיה מוציא קול שהוא נביא, ולכך אמר להם "והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר ד' אלי" לומר שהוא עושה על פי השם ודעתו להזיק על ידי מכשפות והק' בחסדו נתמצא בדבר להציל ישראל מידו ולא שרת' עליו רוח עתה אלא בשביל ישראל הגה"ה:9לא תלך עמהם. רמז לו כי ילך עם אחרים אבל בלא תאר את העם לא שם גבול אפי' כשתלך לא תאור אותם:10כי ברוך הוא. מפי ואינם ראוים לקללה. ורבותינו פירשו לא תלך עמהם והוא אקללם מכאן והק' אמר לא תאר והוא אמר אם כן אברכם, ואמר לו הק' אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא:11מאן ה' לתתי להלך עמהם. כמו שאמר לו הק' "לא תלך עמהם" ולכך שלח שרים רבים במנין ונכבדים גדולים ומכובדים מן האחרים:12כי כבד אכבדך מאד. פתח לו שוחד כלו' אכבדך בכסף וזהב לשון כובד כמו "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" וגם לשון כבוד במשמע והוא השיב בשוחד והתחיל לדבר גדולות אם יתן לי בלק מל ביתו כסף וזהב כלו' שוחד גדול כמו שראוי לדבר זה לא אוכל לעבור וגו' כך דרך בעלי שוחד, דרך ערמה נותנין קצבת השוחד כמו שאמר עפרון "ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו' ולכך נתן קצבת כסף, ואברהם שמע והבין ונתן לו, וכן כאן כיון לעשות קצב לשוחד כדי להרבות שוחד לעצמו:13אם לקרא לך באו האנשים. לטובתך ולהנאתך ואתה סבור להשתכר בהליכתך לך אתם ואל תאמר שהפסדתיך שכרך אבל הוה יודע מה שאדבר אלך אותו תדבר בעל כרחך ואם אתה רוצה לילך על מנת כן, לך:14ויחר אף אלהים כי הולך הוא. אעפ"י שנתן לו רשות לילך מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו שאם היה דעתו לעשות מצות המקום היה לו לומר מאחר שלא אקללם ולא אעשה מה שהוא מבקש למה אלך, וכי אלך להתקוטט עמו בארצו, אלא ודאי מה שהיה הולך, דעתו היה לקללם שלא ברשות המקום, דקסבר כשם שאמר לי תחילה "לא תלך" ועכשיו אמר לי "לך" כך יחזור בו על שאמר שלא לקללם, והוא טעה שלא אמר אלא לא תלך לקללם, אלא הוא עשה מתחילה שלא כהוגן דמאחר שאמר לו הק' מתחילה "לא תלך" לא היה לו לחזור ולשאול ומאחר שחזר ושאל ראה הק' שהוא מתאוה לילך מפני השוחד ואמר לו הק' "לך" ותראה מה תועיל והוא הלך ברוע לבבו ולפיכך יצא המלאך לשטן לו ולהודיעו כי הק' יודע מחשבותיו וזדונו:15והוא רוכב על אתנו ושני נעריו עמו. לשמשו:16ותלך בשדה. בתחילה נראה לה המלאך במקום רחב ידים ונטתה בשדה מפני המלאך ואחר כך, בין גדרי הכרמים, לא יכלה לנוס ודחקה עצמה אצל הגדר ולחצה את רגלו ואחר כך במקום צר כגון שהיה אם הדרך גבוה ועומק גדול מכאן ומכאן שאם תטה לכאן ולכאן היתה נופלת ותמות היא והוא ולכך רבצה תחתיו ולכך חרה אפו כי אמר עתה שהזקתי ברגלי איני יכול לילך ברגל רבצה תחתי ואינה רוצה לישא אותי:17הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי. הרבה פעמים ושם הפסק הדבר כי רבוע היה "עלי":18מעודך עד היום. קאי אהסכן הסכנתי כאדם שאומר המעולם עשיתי לך כן, וכך אמרה לו מאחר שאיני רגילה בכך, היה לך להבין שלא בחנם הייתי עושה:19ירט. לשון עיקום ועיקוש כמו "על ידי רשעים ירטני" ורבותינו עשאוהו גימטריא:20ותט לפני. כמו מלפני:21אולי. כמו לולי:22גם אתכה הרגתי. כמו שאמרת עליה שאמרת "לו יש חרב בידי":23ואותה החייתי. והגם מגומגם. ונראה ששני הנערים שהיו הולכין עמו הרג המלאך שלא הזכירם מכאן ואילך ולכך הוא אומר "גם אתכה הרגתי" כמו הנערים שלא נטו מן הדרך מפני:24אך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה. ולא תל עוד על דעת ראשונה שאם יעלה עוד על דעתך תהרג בחרב וכדי לירשאו ולבהלו בא המלאך:25וירא משם קצה העם. כל העם מקצה שראם כולם עד סוף המחנה:
