1
ויחר אף אלהים כי הולך הוא. אעפ"י שנתן לו רשות לילך מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו שאם היה דעתו לעשות מצות המקום היה לו לומר מאחר שלא אקללם ולא אעשה מה שהוא מבקש למה אלך, וכי אלך להתקוטט עמו בארצו, אלא ודאי מה שהיה הולך, דעתו היה לקללם שלא ברשות המקום, דקסבר כשם שאמר לי תחילה "לא תלך" ועכשיו אמר לי "לך" כך יחזור בו על שאמר שלא לקללם, והוא טעה שלא אמר אלא לא תלך לקללם, אלא הוא עשה מתחילה שלא כהוגן דמאחר שאמר לו הק' מתחילה "לא תלך" לא היה לו לחזור ולשאול ומאחר שחזר ושאל ראה הק' שהוא מתאוה לילך מפני השוחד ואמר לו הק' "לך" ותראה מה תועיל והוא הלך ברוע לבבו ולפיכך יצא המלאך לשטן לו ולהודיעו כי הק' יודע מחשבותיו וזדונו: