1
ה' ארך אפים. כבר פירשתי בכי תשא שה' מידת הדין ומדת רחמנות ולכך הזכיר ה' ה' וכאן שלא בא אלא על מידת רחמנות לא הזכיר את השם אלא פעם אחת ואל לא הזכיר כאן מפני שהוא לשון דיין וחוזק כדכת' ואת אילי הארץ לקח ורחום וחנון שאינו מבקש שירחם לחונן ולתת להם כלום כדכתי' חונן ונותן כלומ' חונן ומרחם ראשונה לשון מתנה והוא לא היה מבקש אלא שיסלח להם אבל ארך אפים לשון רחמנות שמאריך אפים לבריותיו שאין מידת הק' כמידת בשר ודם שאדם כשבא לו מקום לנקום מאויבו אינו מאריך אפו שאינו יודע אם יבוא לו מקום אבל הק' מאריך אפו שכל זמן שירצה יגבה חובו ואין מידו מציל כי הכל בידו והכל עבדיו:
2
ורב חסד. שמרבה חסדו עם בריותיו אבל אמת לא הזכיר כאן שלא יבא עמהם באמיתת הדין ולא היה רוצה שיאמת עליהם דברו שאמ' אכנו בדבר ונוצר חסד לאלפים לא שייך הכא דהם לא עשו חסד שינצור להם אלא שפשעו:
3
נושא עון ופשע. וחטא' לא הזכיר שחטא לשון שוגג דכתיב כי תחטא בשגגה ואילו מזידים ומורדים היו כדכתי' אך בה' אל תמרודו ולכך הזכיר פשע ועון:
4
ונקה לא ינקה. שאינו מנקה הפושעים מן העולם אלא מוחל להם כדכתי' ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך מן העולם ומכאן אתה למד כי נקה לא ינקה מדת רחמים כמו שפי' בכי תשא מדהזכירו כאן:
5
פוקד עון אבות על בנים. גם זה מדת רחמנות שאינו פורע לא מהראשון ולא מהשיני עד הרביעי ובכי תשא שבא למניין המידות אמ' על בנים ועל בני בנים אבל בכאן לא חש להאריך:
