1ויאמר אלהים יהי אור. הוא השמש הירח והככבים שכולם נבראו ביום ראשון אלא שלא נתלו עד יום ד' וכן אמרו רבותינו בד' נתלו המאורות ולא אמרו נבראו ואילו נבראו ביום א' השמים הארץ וחשך ורוח ואור וכן מפורש בחגיגה אלא שאומרין שתהו ובהו בריות ולפי הפשט הוא לשון שממה:2ועתה ברא הקב"ה כל תיקוני עולם להבדיל באדם שרוצה לבנות בית ומכין כל צרכי בניינו ואח"כ בונה ביתו ומשים כל אחד על מקומו ואח"כ עושה לו מטלטלין כך הק' תיקן כל צורכי הבנין ביום א' ותיקן הרקיע ביום ב' והושיבו על כנו ונתן עליו מקצת המים להמטיר על הארץ להולידה ולהצמיחה ובג' נמי הפריש המים לצד אחד שהיא מקום דגים ותנינים ומשם המשיך נהרות ומעיינות לתוך היבשה ללחלח את הארץ ולהשקות כל בריותיו והיבשה לצד אחד והוציא מיבשה דשא ואילנות שהוא לצורך הבריות למאכל ולעידון כאדם שמיפה ומרבץ קרקע ביתו כדי שיהנו ההולכים והיושבים בה ובד' תלה בו האור ליראות לבריות שבתוכו כאדם שפותח חלונות אל ביתו להאיר ואחר שגמר בניינו ברא בה' ובששי דגים ועופות ורמשים ובהמה וחיה שהם כמטלטלין בתוך הבית שמיטלטלין מכאן ולכאן. תדע שלא תמצא מיום א' ועד יום ה' לא לשון יצירה ולא לשון בריאה שביום הב' והג' והד' תיכן ונתן מקום למה שברא בא' ובה' ובששי עשה מטלטלין וכן הוא אומר בקבלה תהלים ל"ג ט' כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד בתחלה אמר ויהי ולבסוף אמר שצוה ויעמוד כל אחד במקומו ולפי שנגמר בנין העולם בד' אמרו רבותינו אין מסיימין בד' דמשסיים הקב"ה עולמו בד' שוב לא התחיל אח"כ וכן נוהג שמי שמסיים בד' מעכב להתחיל אחר:
