בכור שור, שמות כ״ב:ה׳

כי תצא. משמע מעצמה:

ומצאה קוצים. מפ' כיצד יצאה שמצאה קוצים ודלקה והלכה עד שבאה לגדיש או לקמה אע"פ שדלקה שהדליק בתוך שלו כדי לשרוף קוצי שדהו כדי לנקות שדהו מהם והיו קוצים אחרים סמוכין להם ודלקו זה מזה עד שהגיע לגדיש ודלקוהו או הקמה או השדה שחת שבשדה ורבותינו פי' ליחכו נירו וסיכסכו אבניו:

שלם ישלם המבעיר את הבעירה. שהיה לו לשמור האש שלא ילך מתוך שלו ולתת לב על הנזק שהאש יכול לעשות ולפיכך פטרה תורה טמון באש שעל הטמון לא היה לו ליתן לב כיון שאינו רואה אותו ואינו חייב אלא על הטמון הידוע שהוא כמו נראה כגון כלי בית הטמונים בבית וכלי המחרישה והמוריגין הטמונין בגדיש כמו שאמרו רבותינו הא לך ארבע אבות נזיקין שור ובור שן ואש ומתולדותיהן ומבניהן במה הצד אנו למדין כל מיני נזק שאדם עושה לחבירו שחייב לשלם: