בכור שור, דברים ח׳:ג׳

ויענך. בדרך כדכתיב ענה בדרך כחי:

וירעיבך. במן, שלא היה נותן לו אלא דבר יום ביומו. והיינו וירעיבך, שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. וכל זה לנסותך אם תשמור מצותיו, שתהא צריך לו דבר יום ביומו ותירא אותו ותשמור מצותיו. ועוד כי אין אדם ראוי לו כל התורה והמצות אלא א"כ יכול לסבול ענויין ותוכחות להעמיד עצמו מן המאכל ומן המשתה ולהרעיב את עצמו ולכך נסיה אתכ' בכל זה במדבר. וגם האכילך את המן אשר לא ידעו אבותיך ולא היו מאני' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ולא תשים בטחונך על הלחם ולא על מזונות שעל כל מוצא פי ה'. כלומ' על מצותיו וחוקיו שיצא מפיו יחיה האדם ובהם תשים בטחונך ורוב עסקיך כי הם יתנו לך חיים בעולם הזה ולעולם הבא. ולכך לא תלך אחר חמדת חלב לחמוד כסף וזהב באיסור. מיטב לך למנוע עצמך ממנו, לשמור המצות כי העינוי מביאך לאחרית טוב כמו שהראה לך הק' במדבר שעינך והרעיבך, ולבסוף נתן לך אחרית טוב שהביאך אל ארץ טובה. אי נמי וזכרת את הדרך שתשים לליבך כמה הטריחך הק', כדי שתשמור מצותיו. ומתוך תבין בלבך שהק' חפץ ורוצה שתשמור מצותיו ותהיה זהיר בהם: