בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר בראשית, לחנוכה ע״א

« בית אהרן Teachings on Torah and Holidays, R' Aharon (the Second) of Karlin, Genesis, Vayeshev בית אהרן Teachings on Torah and Holidays, R' Aharon (the Second) of Karlin, Genesis, Miketz »

1 הנה ידוע שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר. כי באמת האבות הם תיקון העולם ויעקב הוא הבחיר שבאבות כפי שידוע שאחר החטא נגנז האור לצדיקים לעתי"ד לבו"א היינו כל הצדיקים העתידי"ם לבו"א שהיו בעולם ושיהיו בעולם עד ביאת משיחנו בב"י כל אחד כפי שלימותו כך הם משיגים את האור הגנוז. ועד אברהם היו שני אלפים תוהו והאבות היו הראשונים שהתחילו להאיר על הארץ. וביעקב כתיב ויקחם ויעבירם את הנחל ויעבר את אשר לו ויעבור את מעבר יבק היינו שיעקב העביר והמשיך את הנחל לעולם כידוע נח"ל קדומים שקדמה לעולם והמשיך את הנחל להעולם שיומשך עד ביאת משיחנו בב"י. ויעבר את אשר לו. כידוע. ע"ב רי"ו וייחד הכל כמבואר בתיקוני זוהר. מצרף לכסף וכור לזהב וכו'. זה אברהם ויצחק. ויעקב הוא מדה"ר ועשה וקישר הכל את כל העולמות. ויעבור את מעבר יב"ק. ידוע הגי' אשר יב"ק עושה וייחד כל השמות והמשיך את הנחל ואח"כ ויותר יעקב לבד"ו. וזהו פי' הפסוק באורך נראה אור. ע"י האור שלך שאנו משיגים האור הגנוז ע"י עשיות שאנו עושים בעוה"ז נראה אור. נוכל אח"כ לראות את האור היותר רוחני. כי באמת אין באפשרי להשיג שום דבר רוחני רק ע"י גשמיות. היינו ע"י עובדות ומעש"ט שאדם עושה בעוה"ז ומייחד כל העולמות ממטה למעלה. וזה נקרא נר שעומד בתוכו האור היינו שעי"ז יוכל לבא לאור הרוחני. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקל"ה. משפיל גאי"ם עדי ארץ בכדי שיוכל אח"כ להגביה שפלים עדי מרום. וכמו שדברנו על פסוק נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. עפ"י המדרש כשאני מתחיל בה במעט אני מתחיל. היינו בקטנות. שלא יבקש האדם מדריגה יותר מכפי שהוא רק לפי מיעוט ערכו והשגתו. כן יתאמץ בעבודתו ית"ש. וכשילך כך ממדריגה למדרגה אח"כ שערים הרבה נפתחו לו. וזהו ואור לנתיבתי. שאין בזה שום גשמיות רק שמשיגים האור הגנוז ומייחד כל העולם לחי החיים וזהו נ"ח כידוע שזמנה עד שתכלה רגל מן השוק. היינו שיתחיל ממטה וידליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. היינו בהעלותך את הנרות. שמתחיל מגשמיות ומדליק עד שיאירו שבעת הנרות אל מול פני המנורה שיראה לייחד ולהעלות הגשמיות עד בחינה הנקרא' אור שאין שם שום גשמיות זה נר מערבי שלא כבה לעולם. ולזאת ר"ת להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה הוא נח"ל. שצריך להמשיך ולהעביר הנחל קידומים. ונחל עדניך תשקם. וכמו שעשה יעקב אבינו. מתחלה אמר כי מעט אשר הי' לך לפני היינו כשהתחיל בה התחיל מעט לפי מדריגתו ואח"כ אמר ואני אתנהלה לאטי. היינו שהלך מעט מעט לאט לאט מדרגה אחר מדרגה. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל. דהע"ה ביקש. הצילני מכף כל אויבי ומיד שאו"ל. שלא אשאל ח"ו מדרגה שאינה שלי. רק לפי מדרגתי. כך אמר יעקב אני אלך לאט לאט עד אשר אבוא אל אדוני שעיר"ה. היינו שאביא בחינה הנקרא שעיר לתוך אדוני ואעלה את כל העולמות שיבוטלו ויפלו כל הקליפות ולא ישאר רק כולו טוב הגנוז ואז יהיה ביאת משיחנו בבי"א. וכפי שאנו אומרים על אליהו זכור לטוב זי"ע. איש הנקרא בעל שע"ר בסימניו היינו שהוא הבעל של שעי"ר. וד"ל:

71 בבא בתרא פתח ↗

לִמְדוּרָה, וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ. מִטָּה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – כֵּיצַד? כֹּל שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא סַנְדָּלִין בִּימוֹת הַחַמָּה, וּמִנְעָלִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְשֶׁל עַם הָאָרֶץ – דּוֹמָה לְאוֹצָר בָּלוּס. רַבִּי בְּנָאָה הֲוָה קָא מְצַיֵּין מְעָרָתָא. כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְאַבְרָהָם, אַשְׁכְּחֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דְּקָאֵי קַמֵּי בָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא עָבֵיד אַבְרָהָם? אֲמַר לֵיהּ: גָּאנֵי בְּכַנְפַהּ דְּשָׂרָה, וְקָא מְעַיְּינָא לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ, זִיל אֵימָא לֵיהּ: בְּנָאָה קָאֵי אַבָּבָא. אֲמַר לֵיהּ: לֵיעוּל – מִידָּע יְדִיעַ דְּיֵצֶר בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. עָיֵיל, עַיֵּין וּנְפַק. כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״נִסְתַּכַּלְתָּ בִּדְמוּת דְּיוֹקְנִי, בִּדְיוֹקְנִי עַצְמָהּ אַל תִּסְתַּכֵּל״. ״הָא בָּעֵינָא לְצַיּוֹנֵי מְעָרְתָּא!״ ״כְּמִדַּת הַחִיצוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַפְּנִימִית. וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי בָתִּים זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ – כְּמִדַּת עֶלְיוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַתַּחְתּוֹנָה״. אָמַר רַבִּי בְּנָאָה: נִסְתַּכַּלְתִּי בִּשְׁנֵי עֲקֵיבָיו, וְדוֹמִים לִשְׁנֵי גַּלְגַּלֵּי חַמָּה. הַכֹּל בִּפְנֵי שָׂרָה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. שָׂרָה בִּפְנֵי חַוָּה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. חַוָּה בִּפְנֵי אָדָם – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. אָדָם בִּפְנֵי שְׁכִינָה – כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. הָהוּא אַמְגּוּשָׁא דַּהֲוָה חָטֵיט שָׁכְבֵי. כִּי מְטָא אַמְּעָרְתָּא דְּרַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה, תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. אֲתָא אַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא מִינָּךְ, שִׁבְקֵיהּ. לְשָׁנָה אַחֲרִיתִי הֲדַר אֲתָא, תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ. אֲתָא אַבָּיֵי, לָא שִׁבְקֵיהּ עַד דְּאַיְיתִי מַסְפְּרָא וְגַזְּיֵהּ לְדִיקְנֵיהּ. הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: חָבִיתָא דְעַפְרָא לְחַד בְּרַאי, חָבִיתָא דְגַרְמֵי לְחַד בְּרַאי, חָבִיתָא דְאוּדְרָא לְחַד בְּרַאי. לָא הֲווֹ יָדְעִי מַאי קָאָמַר לְהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: ״אִית לְכוּ אַרְעָא?״ אֲמַרוּ לֵיהּ: ״אִין״. ״אִית לְכוּ חֵיוָתָא?״ ״אִין״. ״אִית לְכוּ בִּסְתַּרְקֵי?״ ״אִין״. ״אִי הָכִי, הָכִי קָאָמַר לְכוּ״. הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁמְעַהּ לִדְבֵיתְהוּ דְּקָא אָמְרָה לְבַרְתַּהּ: ״אַמַּאי לָא צְנִּיעַתְּ בְּאִיסּוּרָא? הָךְ אִיתְּתָא, עֲשָׂרָה בְּנֵי אִית לַהּ, וְלֵית לִי מֵאֲבוּךְ אֶלָּא חַד״. כִּי שָׁכֵיב, אֲמַר לְהוּ: ״כׇּל נִכְסַי לְחַד בְּרָא״. לָא יָדְעִי לְהֵי מִינַּיְיהוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: זִילוּ חֲבוּטוּ קִבְרָא דַּאֲבוּכוֹן, עַד דְּקָאֵי וּמְגַלֵּי לְכוּ לְהֵי מִינַּיְיכוּ שְׁבַקא. אֲזַלוּ כּוּלְּהוּ, הָהוּא דִּבְרֵיהּ הֲוָה לָא אֲזַל. אֲמַר לְהוּ: כּוּלְּהוּ נִכְסֵי דְּהַאי. אֲזַלוּ אֲכַלוּ קוּרָצָא בֵּי מַלְכָּא, אָמְרִי: אִיכָּא גַּבְרָא חַד בִּיהוּדָאֵי, דְּקָא מַפֵּיק מָמוֹנָא מֵאִנָשֵׁי בְּלָא סָהֲדִי וּבְלָא מִידֵּי. אַתְיוּהוּ חַבְשׁוּהוּ. אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה לְהוּ: עַבְדָּא חַד הֲוָה לִי, פְּסַקוּ לְרֵישֵׁיהּ וּפְשַׁטוּ לְמַשְׁכֵּיהּ וַאֲכַלוּ בִּישְׂרֵיהּ, וְקָא מָלוּ בֵּיהּ מַיָּא וּמַשְׁקוּ בֵּיהּ לְחַבְרַיָּיא, וְלָא קָא יָהֲבִי לִי דְּמֵי וְלָא אַגְרֵיהּ. לָא יָדְעִי מַאי קָא אָמְרָה לְהוּ. אָמְרִי: נַיְתוֹ לְחַכִּימָא דִיהוּדָאֵי, וְלֵימָא. קַרְיוּהוּ לְרַבִּי בְּנָאָה, אֲמַר לְהוּ: זַרְנוּקָא אָמְרָה לְכוּ. אָמְרִי: הוֹאִיל וְחַכִּים כּוּלֵּי הַאי, לִיתֵּיב אַבָּבָא וְנֵידוּן דִּינָא. חֲזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בַּאֲבוּלָּא: ״כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין – לָא שְׁמֵיהּ דַּיָּין״. אֲמַר לְהוּ: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֲתָא אִינִישׁ מֵעָלְמָא