בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר דברים, לראש השנה ז׳

« בית אהרן Teachings on Torah and Holidays, R' Aharon (the Second) of Karlin, Deuteronomy, Nitzavim בית אהרן Teachings on Torah and Holidays, R' Aharon (the Second) of Karlin, Deuteronomy, Shabbat Shuvah »

7 תקוני הזהר פתח ↗

בְּרֵאשִׁית, בְּתִשְׁרִ"י אִתְבְּרֵי עָלְמָא, חָסֵר א' לְמֶהֱוִי בְּרֵאשִׁית, דָּא אָדָם דְּאִתְבְּרֵי בְּתִשְׁרִי, וּבְגִין דַּעֲתִידָה אַרְעָא לְאִתְלַטְיָא בְּגִינֵיהּ, דָּא הוּא אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בראשית ג יז, אִסְתַּלַּק מִן תִּשְׁרִי, וּפָתַח בְּבּ' דְּאִיהִי בְּרָכָה לְאִתְבָּרְכָא אַרְעָא, וּלְאַפָּקָא לָהּ מִן לְוָטַיָּא, וְלָא עוֹד אֶלָּא בְּגִין דְּתִשְׁרִי אִיהוּ דִּין, לָא אִדְכַּר תַּמָּן בְּתִשְׁרִי, דְּלָא יִתָּכֵן בֵּיהּ זִמְנָא אָחֳרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב משלי כ כז נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם. כך מצאתי

1 ונוכל לומר. שזה ידוע כי מדת בינה נקראת מ"י כי אין בה שום השגה. רק נקראת מ"י דקיימא לשאלה כמו שאדם שואל על דבר מי הוא. והמדות נקראים אל"ה. וזהו תכלית כוונת הבריאה שיקבלו המדות מן הבחינה שהם למעלה מן הבנין ונעשה צירוף אלקי"ם. וזהו הפירוש שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה. היינו בחינת מ"י ברא המדות הנקרא אל"ה שנעשה מזה הבנין שלם. וזהו מ"י חכם זה הקב"ה כידוע כי מקודם הם השלשה ראשונות והם בונים מדות אל"ה. נבון וידעם. כי אנו אומרים מסוד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים. כידוע שבחינת הדעת היא מקשרת כל המדות וע"י הדעת נבנה כל הבנין. וזהו נבון וידעם. מי הוא הנבון שיקשרם יחד. כמו שאומרים בשם הרב הצדיק מורינו רש"ק זצוק"ל. על פסוק ויבן י"י אלקים את הצלע. צל"ע. הוא מל' שבירה כמו ובצלעי שמחו. שבנה את שהיה שבור. ויכול להיות שהפירוש הוא כאשר דברנו. כי מקודם היה נחלק לשנים בחינות מ"י מקודם. ואח"כ בחינת אל"ה כידוע שהיה שבירת הכלים. וכמו דאיתא הי' בונה עולמות ומחריבן עד שברא זה העולם וקישר וחיבר שני הבחינות הנ"ל ונעשה שם אלקי"ם וזה היה מדתן של אבות העולם. כידוע אברהם הוא מדת החסד וע"י המדה הזאת היה בריאת העולם. כי אמרתי עולם חסד יבנה. וע"י המדה הזאת ייחד העולם להבחינה שהם למעלה מהעולם. כפי שאמרנו כבר על הא דאיתא בגמרא בן שלש שנים הכיר א"א את בוראו היינו שייחד כל השבע מדות לשלשה ראשונות. וזהו וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים ויתייחדו כל העולמות לבחינה הנקרא קודש. וזה היה עיקר העבדות של האבות שייחד כ"א לפי בחינה שלו לשלשה ראשונות ושלא יהיה ח"ו שום פירוד. ובאמת נתעורר בכל ר"ה בחינת בריאת העולם ונעשה בעולמות עליונים כל הבחינות שהיו בעת בריאת העולם וע"י מי נעשה זאת הכל ע"י מעשה התחתונים. כי זהו רצון כבודו יתברך אשר כל העולמות יתעלו ע"י מעשה הצדיקים מזה העולם ונעשה הבנין שלם. והעיקר הוא שישבר האדם את לבו לפני הקב"ה ובפרט בעת תקיעת שופר. ובזה שישבר לבו לפני הקב"ה בתשובה שלימה נעשה הבנין שלם. וזהו ויבן י"י אלקים את הצלע. וייחד בחינת מ"י עם אל"ה ונעשה אלקי"ם כי ישרים דרכי י"י. והאלקים עשה את האדם ישר. כי עיקר רצונו של הקב"ה שלא יהיה ח"ו שום דבר הפוך רק הכל יש"ר א"ל. והם נקראים ישרים. כי באמת יש כל הבחינות כידוע עץ הדעת כו'. ולזה ברא עולמו בתשרי. כמו דאיתא בתיקוני זוהר בראשי"ת ב"א תשר"י. שהצירוף למפרע כו'. וצריך כל אדם לראות לתקן הכל ע"י עשיית המצות שיהיה ישר ויהיה אל"ף בי"ת כסדרן. וזהו עשה האלקים את האדם ישר. היינו כמו שדיברנו כשמייחד מ"י עם אל"ה. ונעשה מזה אלקי"ם אזי עשה את האדם ישר. והעיקר הוא ע"י אמונה. כי אברהם אבינו היה ראש המאמינים. תשורי מראש אמנה כי תשור"י יש לו שלשה פירושים. לשון הבטה. ולשון שירה. ולשון מתנה. כי צריך האדם לידע שכל דבר הוא הכל מהקב"ה. ולראות לייחד הכל להקב"ה ע"י שמחה וזהו תשר"י. וזהו עיקר כוונת ר"ה שיתקן הכל ושיהיה הכל ישר ולייחד הכל לבחינת ראשית ושעל ידיהם יבנה הבנין. שמחם בבנין שלם. כשעושים הבנין שלם ומייחדים הכל להקב"ה כידוע. של"ם עולה ש"ע נהורין אזי באור פניך תבהיקם. מאירים כל העולם ע"י אור פניך של הקב"ה ומייחדים הכל למעלה לבחינת קודש. וזהו אשרי העם יודעי תרוע"ה. היינו שמשברים את לבם לפני הקב"ה ועושים תשובה באמת ובפרט ע"י קול השופר וע"י מייחדים את הצל"ע. כמו שדיברנו מקודם כי יודעי הוא לשון דע"ת וחיבור ומחברים המדות אל"ה עם בחינת מ"י שקדמה לעולם. וזהו יודעי תרועה. שמחברים הכלים למעלה שלא יהא נשבר כלל. אזי י"י באור פניך יהלכון משיגים חיות הקודש ומייחדים הכל לאור פנים של הקב"ה ומאיר להם בכל הבחינות. ובר"ה צריך כל אדם לעשות תשובה לפני הקב"ה כדי שיתרפאו כל השברים ויתייחדו כל העולמות וכל הבחינות לשלש ראשונות כדי שיהיה הבנין שלם ויושפע כל טוב לישראל. ובפרט בעת תקיעת שופר צריך כל אדם להתוודות בלחש בכדי שיבא לעולם החירות ולזה אין תקיעת שופר בשבת. כי בשבת אנו אומרים יום זכרון תרועה באהבה מקרא קודש. כי כל הימים טובים נקראים מקראי קודש. כי הם מקבלים מקודש. אבל שבת בעצמו נקרא קודש. ולכן אנו אומרים באהבה. שזו למעלה מן העולם וממילא א"צ תקיעת שופר כמו שדברנו שע"י השופר מעלים את העולם לבחינת קודש. ובשבת נעשים כל היחודים ממילא. וזהו זכרון תרועה באהבה: