באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים רל״ד

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים רל״ג באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים רל״ה »

1 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

הרוצ' להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה. ובו ב סעיפים:הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא"כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם: הגה אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב"ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה הגהות סמ"ק וכל בו יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא אבודרהם בשם הר"י וב"י:

2 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה וע"ל סימן ק"ח:

1 תשו' הרא"ש כלל ד' סי' ט'

2 כת' מהר"ר ישראל סי' נ"ט.

1 תשובות הרא"ש פתח ↗

תשובה להתפלל שתי תפלות של מנחה לא ידעתי מקום לתפלה זו דתניא בפרק אין עומדין ל"א יכול יתפלל אדם כל היום כבר מפורש ע"י דניאל וזימנין תלתא ביומא הוה כרע על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה וכן מפורש על ידי דוד ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו' והא דאמר רבי יוחנן בפרק מי שמתו כ"א ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אמילתא דרבי אלעזר קאי דאמר ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל וכו' אבל ודאי התפלל בהא לא קאמר ר' יוחנן שיתפלל שנית וכן בכל מקום שאמרו חכמים אין מחזירין אותו כגון שטעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלת הערב וכן אם לא אמר על הנסים בחנוכה ופורים או עננו אם היה רוצה להתפלל כדי להזכיר אין לו רשות להתפלל אלא כמו שתקנו חז"ל כן מפרשים גדולי אשכנז וצרפת אמנם רב אלפס ז"ל כתב אההיא דר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו וה"מ ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור ותפלת המנחה זמנה מכי ינטו צללי ערב דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה כדאמרינן צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי ולפי המנהג שאתם מקריבין מנחת חובה ומנחת נדבה יראה לי דכיון שהגיע זמן המנחה לא יתכן שיהיה הראשונה נדבה דתנן י"ג היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא ופריך בגמרא מאי כיון לבו אילימא לצאת ש"מ מצות צריכות כונה ומשני בקורא להגיה ופר"ח בקורא להגיה שקורא בדקדוק חסרות ויתרות כגון לטוטפת למזוזת כדי להגיה אבל אם היה קורא המלות כתקנן יצא בלא כונה וא"כ הכא נמי יצא ממילא בלא כוונה ידי תפלה ומיהו יכולני לדחות נהי נמי דהקורא או המתפלל יצא בלא כוונה אבל אם פירש בהדיא איני רוצה לצאת בהא אפשר שתהיה נדבה אפשר שלא יצא בע"כ ומ"מ נראה בעיני אחר שהגיע זמן תפלה יצא לאלתר ואם ירצה יתנדב אח"כ ועוד ראיה מהא דאמרינן שם כ"ח אם לא התפלל מוסף עד שהגיע זמן המנחה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף ואף על גב ששתיהם עליו חובה צריך להקדים תפלת המנחה כיון שהגיע זמנה כל שכן אם רוצה להתפלל שתי תפלות אחת חובה ואחת נדבה שצריך להקדים החובה ורבותינו ז"ל אומרים אם לא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו אלמא אפילו בדיעבד לא עלתה לו אם הקדים המאוחרת ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.

« באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים רל״ג באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים רל״ה »