באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים כ״ג

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים כ״ב באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים כ״ד »

1 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

דיני ציצית בבית הקברות. ובו ד סעיפים:מותר לכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית והוא שלא יהא נגרר על הקברות אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש במה דברים אמורים בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם אבל אנו שאין אנו מכוונים בהם אלא לשם מצוה אסור אפילו אינם נגררים וה"מ כשהציציות מגולי' אבל אם הם מכסים מותר:

2 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

3 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

4 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

יש נוהגים לקשור ב' ציציות שבשני כנפים זה עם זה כשנכנסים לבי' הקברו' ולא הועילו כלום בתקנתן:

5 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר דינו כנכנס לבית הקברות:

6 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו משום לועג לרש:

1 ברכות י"ח

2 ר' יונה שם והרא"ש בשמו

3 ב"י ותשובת הרשב"א

4 ב"י מההיא דמנחות ל"ז

5 ב"י מההיא דברכות

6 הרא"ש בהל' ציצית

1 ברכות פתח ↗

מֵתוֹ וּמְשַׁמְּרוֹ — אִין, אֲבָל מְהַלֵּךְ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת — לָא. וְהָתַנְיָא: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּתְפִילִּין בְּרֹאשׁוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְקוֹרֵא. וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן — עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ״.

4 מנחות פתח ↗

רַבִּי יוֹסֵי הַחוֹרָם אוֹמֵר: מָצִינוּ יָמִין שֶׁנִּקְרָא יָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ״. וְאִידַּךְ – ״יַד יְמִינוֹ״ אִיקְּרִי, ״יָד״ סְתָמָא לָא אִיקְּרִי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וּקְשַׁרְתָּם״ ״וּכְתַבְתָּם״ – מָה כְּתִיבָה בְּיָמִין, אַף קְשִׁירָה בְּיָמִין, וְכֵיוָן דִּקְשִׁירָה בְּיָמִין – הַנָּחָה בִּשְׂמֹאל הִיא. וְרַבִּי יוֹסֵי הַחוֹרָם, הַנָּחָה דְּבִשְׂמֹאל מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי נָתָן. רַב אָשֵׁי אָמַר: מִ״יָּדְכָה״ כְּתִיב, בְּהֵ״י כֵּהָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: וְאֵימָא ״יָדְךָ״ שֶׁבְּכֹחַ? אֲמַר לֵיהּ: מִי כְּתִיב בְּחֵי״ת? כְּתַנָּאֵי: ״יָדְכָה״ בְּהֵ״י – זוֹ שְׂמֹאל, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: ״יָדְךָ״ לְרַבּוֹת אֶת הַגִּידֵּם. תַּנְיָא אִידַּךְ: אֵין לוֹ זְרוֹעַ – פָּטוּר מִן הַתְּפִילִּין, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: ״יָדְכָה״ לְרַבּוֹת אֶת הַגִּידֵּם. תָּנוּ רַבָּנַן: אִטֵּר מַנִּיחַ תְּפִילִּין בִּימִינוֹ, שֶׁהוּא שְׂמֹאלוֹ. וְהָתַנְיָא: מַנִּיחַ בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא שְׂמֹאלוֹ שֶׁל כׇּל אָדָם! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּשׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו. תָּנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה: ״עַל יָדְךָ״ – זוֹ קִיבּוֹרֶת, ״בֵּין עֵינֶיךָ״ – זוֹ קׇדְקֹד. הֵיכָא? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מְקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס. בְּעָא מִינֵּיהּ פְּלֵימוֹ מֵרַבִּי: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים, בְּאֵיזֶה מֵהֶן מַנִּיחַ תְּפִילִּין? אֲמַר לֵיהּ: אוֹ קוּם גְּלִי, אוֹ קַבֵּל עֲלָךְ שַׁמְתָּא. אַדְּהָכִי אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, אֲמַר לֵיהּ: אִיתְיְלִיד לִי יָנוֹקָא דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי רֵישֵׁי, כַּמָּה בָּעֵינָא לְמִיתַּב לְכֹהֵן? אֲתָא הָהוּא סָבָא תְּנָא לֵיהּ: חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ עֲשָׂרָה סְלָעִים. אִינִי? וְהָתָנֵי רָמֵי בַּר חָמָא: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ נִטְרַף בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַךְ״ – חִלֵּק, שָׁאנֵי הָכָא דִּבְגוּלְגּוֹלֶת תְּלָא רַחֲמָנָא. אָמַר מָר: ״יָדְךָ״ זוֹ קִיבּוֹרֶת, מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״עַל יָדְךָ״ – זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבַּיָּד. אַתָּה אוֹמֵר: זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבַּיָּד, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל יָדְךָ מַמָּשׁ? אָמְרָה תּוֹרָה: הַנַּח תְּפִילִּין בַּיָּד וְהַנַּח תְּפִילִּין בָּרֹאשׁ, מָה לְהַלָּן בְּגוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ – אַף כָּאן בְּגוֹבַהּ שֶׁבַּיָּד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת״, לְךָ לְאוֹת וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם ... וּקְשַׁרְתָּם״, שֶׁתְּהֵא שִׂימָה כְּנֶגֶד הַלֵּב. רַבִּי חִיָּיא וְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא מְכַוֵּין וּמַנַּח לֵיהּ לַהֲדֵי לִיבֵּיהּ. רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר, הֲוָה צִירְיָא בִּידֵיהּ וְקָא מִתְחַזְיָין תְּפִילִּין. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר ״לְךָ לְאוֹת״ וְלֹא לַאֲחֵרִים לְאוֹת? אֲמַר לֵיהּ: בִּמְקוֹם ״לְךָ לְאוֹת״ אִיתְּמַר. גּוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״בֵּין עֵינֶיךָ״ – זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ. אַתָּה אוֹמֵר זוֹ גּוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בֵּין עֵינֶיךָ מַמָּשׁ? נֶאֱמַר כָּאן ״בֵּין עֵינֶיךָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״לֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת״. מָה לְהַלָּן בְּגוֹבַהּ שֶׁבָּרֹאשׁ, מְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קׇרְחָה – אַף כָּאן בְּגוֹבַהּ שֶׁל רֹאשׁ, מְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קׇרְחָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, אָמְרָה תּוֹרָה: ״הַנַּח תְּפִילִּין בַּיָּד״, ״הַנַּח תְּפִילִּין בָּרֹאשׁ״, מָה לְהַלָּן בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִיטָּמֵא בְּנֶגַע אֶחָד, אַף כָּאן בְּמָקוֹם הָרָאוּי לִיטָּמֵא בְּנֶגַע אֶחָד. לְאַפּוֹקֵי ״בֵּין עֵינֶיךָ״, דְּאִיכָּא בָּשָׂר וְשֵׂעָר, דְּאִיכָּא שֵׂעָר לָבָן, וְאִיכָּא נָמֵי שֵׂעָר צָהוֹב. אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: סָדִין בְּצִיצִית אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רָבָא בַּר אֲהִינָא אָמַר: טַלִּית בַּעֲלַת חָמֵשׁ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רָבִינָא אָמַר: דְּרַב הוּנָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּאָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצוּיֶּיצֶת כְּהִלְכָתָהּ בְּשַׁבָּת – חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הַאי מַאן דְּבַצְּרֵיהּ לִגְלִימֵיהּ – לָא עֲבַד וְלֹא כְּלוּם, שַׁוְּיֵיהּ טַלִּית בַּעֲלַת חָמֵשׁ. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הַאי מַאן דְּצַיְּירֵיהּ לִגְלִימֵיהּ – לָא עֲבַד וְלֹא כְּלוּם. מַאי טַעְמָא? דִּכְמַאן דְּשַׁרְיֵיהּ דָּמֵי. וּתְנַן נָמֵי: כׇּל חֲמָתוֹת הַצְּרוּרוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים. אָמַר רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא: הַאי מַאן דְּחַיְּיטֵיהּ לִגְלִימֵיהּ – לָא עֲבַד וְלֹא כְּלוּם, אִם אִיתָא דְּלָא מִיבְּעֵי לֵיהּ – לִיפְסוֹק וְלִישְׁדְּיֵיהּ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ. רָבִינָא הֲוָה קָא אָזֵיל אַבָּתְרֵיהּ דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי בְּשַׁבְּתָא דְּרִיגְלָא, אִיפְּסִיק קַרְנָא דְּחוּטֵיהּ, וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. כַּד מְטָא לְבֵיתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מֵהָתָם אִיפְּסִיק. אֲמַר לֵיהּ: אִי אֲמַרְתְּ לִי מֵהָתָם שְׁדֵיתֵיהּ. וְהָא אָמַר מָר: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה? תַּרְגְּומַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא,

5 ברכות פתח ↗

כִּי מִעֲטַף בְּצִיצִית, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית״. כִּי מַנַּח תְּפִילִּין אַדְּרָעֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין״, אַרֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״. כִּי מָשֵׁי יְדֵיהּ ,לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״. כִּי מָשֵׁי אַפֵּיהּ, לֵימָא: בָּרוּךְ … הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבְּקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עָוֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ. וְרַחֲקֵנִי מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנִי בְּיֵצֶר טוֹב וּבְחָבֵר טוֹב בְּעוֹלָמֶךָ. וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.

« באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים כ״ב באר הגולה על שולחן ערוך אורח חיים כ״ד »