באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר צ״ו

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

« באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר צ״ה באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר צ״ז »

1 שבועות אלמנה וגרושה על כתובה. ובו כא סעיפים: אין אלמנה גובה כתובתה עיקר ותוספת אלא בשבועה ונ"מ ונכסי צ"ב או נכסים שייחד לה בכתובתה בעין אם אותם שהכניסה לו הם בעצמם קיימים או דברים שידוע שבאו מכחם נוטלת אותם בלא שבועה ואם נכסי צאן ברזל אינם קיימים ולא דברים הבאים מכחם ובאה ליפרע מנכסיו אינה נפרעת אלא בשבועה וה"ה אם ייחד לה מטלטלים בכתובתה שיש לחלק בהם כמו שחילקנו בנכסי צ"ב ואם ייחד לה קרקע בכתובתה אע"פ שלא פירש אלא מצד אחד נוטלתו בלא שבועה ואם מתה קודם שנשבעה אין יורשיה יורשין כתובתה שאין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה: הגה וע' בחילוקי דין זה בח"ה סי' ק"ח י"א הא דאין יורשיה יורשין כתובתה היינו בדלא תפסה אבל תפסה יורשיה יורשין כתובתה הואיל והן מוחזקין כן משמע בטור ח"מ סימן ק"ח ובמרדכי ריש אלמנה ניזונית ובפ' מי שמת ומהרי"ו סי' צ"ה ובח"ה סי' ש"ל ויש חולקים מרדכי פ' כל הנשבעין בשם מוהר"ם וע' בח"ה סי' ק"ח אם היורשים אומרים נשבעה עליהם להביא ראיה ריב"ש סי' קס"ט אם פרעו לה מקצת כתובתה ועשו לה שטר חוב על הנשאר יורשיה יורשין החוב ההוא אפי' לא נשבעה ב"י בשם תשובת הרשב"א סי' תתפ"ו אלמנה שנשתתקה ורמזה קודם מיתתה שלא נטלה כלום סגי בכך והוי כאלו נשבעה ב"י בשם תשו' הרשב"א אשה שנשתטית אין יורשי' נוטלין כתובתה הואיל ואינה יכולה לישבע ב"י בשם תשובת הרשב"א וכ"כ הרמב"ן בתשו' סימן ס"ו וע' לקמן סימן ק"ה סעיף ג' אבל אם נתגרשה ומתה יורשיה נשבעים שלא פקדתנו ונוטלין ואפי' מיורשיו אם מת אחריה:

2 מה שבועה נשבעת האלמנה שלא התפיסה ושלא תפסה היא משלו כלום ויש מי שאומר שצריכה לישבע שלא מחלה לו כתובתה ושלא מכרה לו: הגה ואם נשבעה סתם שלא נהניתי מכתובתי סגי בכך הר"ן פ' השולח ונהגו ג"כ להשביע אותה שלא בזבזה כלום שלא ברשות בעלה ואם בעלה אינו בר דעת אומרים סתם שלא בזבזה יותר מן הראוי מהרי"ק שורש י"ט:

3 אם האלמנה רוצה ליטול כתובתה ואינה רוצה לישבע עד שיגדלו בניה שמא ימחלו לה השבועה אין שומעין לה:

4 אלמנה שאומרת מנה נתן לי במתנה שלא יכנס בכתובתי אם היא מוחזקת במנה ויכולה לטעון אין בידי משל בעלי כלום נאמנת במיגו:

5 אלמנה שמכרה או נתנה קיים אם נשבעה לבסוף ומנכין אותה בכתובתה וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי אפילו נשבעה לבסוף אין מכירתה ומתנתה קיימים אא"כ שמו לה ב"ד אפילו של הדיוטות ויש מי שאומר שצריך שיגבו לה ב"ד: הגה וי"א דאף במטלטלין מכירתה ומתנתה בטלה אע"ג דנשבעה לבסוף הואיל ולא נשבעה תחלה וי"א דיש לדון בזה לפי ראות עיני הדיין מרדכי פ' הכותב כי במקום שנראה לדיין שלא תפסה צררי כגון שמת פתאום או כדומה יש לדון שמכירתה ומתנתה קיים הרא"ש כלל פ"ה וכן אם מוחזקים המקבל או הקונה וכן נ"ל לדון וכל זה כשהאשה חזרה בה לאחר שנשבעה אבל אם לא חזרה מכירתה ומתנתה קיימים מעכשיו מהרי"ק שורש ח"י ולכן אלמנה שלא נשבעה על כתובתה ונשאת לבעל והכניסה לו הרבה ממון מממון בעלה הראשון תשבע עדיין ואם מתה הבעל השני יורשה ומחזיק במה שבידה הגהות מרדכי דכתובות וע"ל סי' ק"א:

6 אלמנה שמחלה לבעל חוב של בעלה אינו כלום:

7 פעמים שאף גרושה משביעין אותה אפילו לא יטעון כגון פוגמת כתובתה כגון שהיתה כתובתה אלף ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה אפי' יש לה עדים כמה קבלה ואפילו דקדקה מה שנטלה אפי' כחצי פרוטה לא תפרע אלא בשבוע':

8 וכן אם עד אחד מעידה שהיא פרועה:

9 וכן אם היא טורפת מלקוחות: הגה וכן אם היה לו שתי נשים וגירש אחת צריכה לישבע לשניה ב"י בשם המ"מ וכמו שיתבאר לקמן סעיף ט"ז:

10 וכן אם היא נפרעת שלא בפניו והוא שיהיה במקום רחוק אבל אם הוא במקום קרוב כדי שילך השליח ויחזור תוך שלשים יום מודיעין אותו ואם לא יבא ישביעוה ותטול והאשה נותנת שכר השליח ומוספת על כתובתה:

11 כל אלו השבועות אע"פ שהם דרבנן הן בנקיטת חפץ ואם קדמה ותפסה מעות ואינה רוצה לישבע לא מפקינן מינה ואפוכי לא מפכינן לה:

12 כשהיא רוצה לישבע אם היא חשודה על השבועה שכנגדה ישבע ויפטר ואם גם הוא חשוד אין כאן לא שבועה ולא תשלומין:

13 כשעד אחד מעידה שהיא פרועה יכול להביאה לידי שבועה דאורייתא כיצד יפרע לה כתובתה שנית בפני העד הראשון ועד אחר עמו ויתבענה מה שנתן לה תחלה ויאמר בהלואה נתתיו לך והוא שיודיע לעד הראשון שמכוין לכך:

14 הוציאה שטר כתובתה באלף זוז והוא אומר נפרעת הכל והיא אומרת לא נפרעתי כלום אבל אין לי עליך אלא ת"ק כי אמנה היתה ביני לבינך נוטלת בלא שבועה אבל אם אומרת אין בשטר כתובתי אלא ת"ק אינה נפרעת בשטר זה שיש בו אלף כלום והבעל ישבע שבועת היסת ויפטר הרמב"ם פי"ו וכ"כ הב"י:

15 היא אומרת בתולה נשאתני וכתובתי מאתים והבעל או היורשים אומרים לא כי אלא אלמנה והכתובה נאבדה או במקום שאין כותבין כתובה אם יש עדים שעשו לה כמנהג הבתולות כתובתה מאתים אפי' אם א' היה קטן כשראה העדות ועכשיו היא גדול ויש אחר עמו מהני ואם אין עדים לא תיטול אלא מנה והבעל צריך לישבע יש מי שאומר שבועה דאורייתא ויש מי שכתב שבועת היסת: הגה וי"א במקום שאין כותבין כתובה שבועת היסת במקום שכותבין ונאבדה שבועה דאורייתא דהרי מצי הכל לכפור ולומר פרעתי ולכן מקרי מודה מקצת המ"מ פי"ו וע"ל סי' ק' ס"ו:

16 מי שהיה נשוי ד' נשים שנשאם זו אחר זו ומת ובאות לגבות כתובתן הראשונה נשבעת לשניה שאין לה משל בעלה כלום והשניה לשלישית והשלישית לרביעית והרביעית נשבעת ליתומים ואפי' הם גדולים אין נפרעים מהם אלא בשבועה:

17 ואם היו כלן חתומות ביום אחד במקום שכותבין שעות הראשונה תקדם ואם אין כותבין שעות אז שעבוד כולן חל כאחד:

18 מי שהיה נשוי ד' נשים כתובה של זו ק' ושל זו ר' ושל זו ש' ושל זו ת' וכולן נחתמו ביום אחד ומת ואין לו כדי כל הכתיבות כיצד הם חולקות רואים אם כשיחלק הממון על מנין הנשים יגיעו לפחותה שבהם כדי כתובתה או פחות חולקין בשוה ואם היה הממון יותר על זה חולקין ממנו כדי שיגיע לפחותה שבהם כשיעור כתובתה וחוזרת וחולקת את המותר בין הנותרות על הדרך הראשון:

19 כשמשביעין ב"ד או היורשים את האלמנה כשתבא לגבות כתובתה אין משביעין אלא חוץ לב"ד מפני שבתי דינין היו נמנעים מלהשביע שחוששין שמא לא תדקדק על עצמה ושבועה חוץ לבית דין אינה חמורה כל כך שאינה בשם ולא בנקיטת חפץ אלא בקללת ארור ואם רצו היתומים להדירה נודרת להם כל מה שירצו ומדירין אותה בב"ד ואח"כ נוטלת כתובתה וצריך שהנדר יהיה בדבר שיש בו עינוי נפש ושתהיה באיסור כל ימיה ולא מהני נדר אלא כל זמן שלא נשאת אבל אם נשאת אינה גובה בנדר מפני שהבעל יפר לה:

20 גרושה שבאה לישבע משביעים אותה בב"ד:

21 יש מי שאומר דהאידנא משביעין אלמנה בב"ד מפני שבאותו ענין שרגילים להשביעה שגוזרים בחרם ובשבועת התורה שתודה מה שקבלה בכתובתה אין העונש מרובה כל כך כמו שבועה שבשעה שנשבעת יוצאה שבועה מפיה לשקר: הגה וצריכה לישבע לפני שלשה שהם כשרים ואם נשבעה לפני שלשה שהם קרובים צריכה לחזור ולישבע ב"י בשם תשובת הרשב"א תשו' מוהר"ם סוף הפלאה ולכתחילה צריכה לישבע לפני היתומים אבל אם נשבעה שלא בפניהם או שאין היתומים רוצים להיות אצל השבועה משביעין אותה שלא בפניהם ג"ז שם בשם הרשב"א אלמנה שנשבעה על כתובתה יכולין היתומים להחרים אח"כ על כל מי שיודע אם הפקידה האלמנה מנכסים שלהם ריב"ש סי' שכ"ה:

פירוש באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר צ״ו

1 משנה כתובות ד' פז ע"א וגיטין דף לד ע"א

2 פשוט בגמרא לכ"ע כתובות דף נה ע"א וכתבו הרמב"ם בפי"ח מה' אישות מסקנת הגמ'

3 שם כפומבדיתא וכפי' הרי"ף

4 כ"כ ה"ה בפירוש דברי הרמב"ם שם

5 מסקנת הגמ' שם כפומבדיתאי

6 כרב ושמואל אין אדם מוריש שבועה לבניו ומשמע בגמ' שם דה"ה לכתובה שבועות דף מ"ח ע"א

7 טור וכן כ' הרמ"ה שם פי"ז מדאסיקנא בערכין דף כב ע"א דטעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים משום דאימר צררי אתפסה ובנתגרשה ליכא למימר הכי ואם כן בחייה הי' גובה בלא שבועה

8 טור והוא פשוט בכמה דוכתי דהא משום האי חששא משבעינן לה ע"י

9 רמב"ם שם בפי"ז

10 טור בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ב' סי' ג'

11 גם זה שם בשם תשובת אביו ושם סי' ב'

12 שם בשם הרי"ף מהא דאלמנה מוכרת למזונות שלא בב"ד משנה וגמרא כתובות ד' צ"ו ע"א וע"ב והיא בלא נשבעה איירי וכו'

13 הרשב"א בתשוב'

14 שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל נ סימן ו'

15 ג"כ שם בשם תשוב' אביו הרא"ש כלל נ' סי' ו'

16 משנה שם דף פז ע"א

17 בעי' שם בגמרא ע"ב וכן הא דדקדק' וכו' ולא נפשטה וידוע כל ספיקא דממונא קולא לנתבע

18 שם במשנה

19 שם במשנה

20 שם במשנה

21 טור בשם הרי"ף והרמב"ם פ"ט מה"א

22 שם בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו

23 שם וכפי' רש"י בגיטין ד' לה ע"א וכן כתב התו' והרא"ש והר"ן אמימרא דרב פפא אי פקח הוא וכו' כתובות דף פ"ז ופ"ח וכן כ' הרי"ף

24 הרי"ף והרשב"א שם

25 אע"ג דקיי"ל דשבועה דרבנן מהפכינן ה"מ כשהנתבע יש לו להשבע וליפטר ולא כשהתובע יש לו לישבע וליטול

26 שם וכן כתב הרא"ש שם בשם הרי"ף וכ' הרמב"ן שבתשובה כתב כן

27 מימרא דרב פפא וציינתיו בסעיף דלעיל

28 כדאמר רב אשי שם

29 בעיא ונפשטא מברייתא שם דף פג ע"ב וכדמוקי לה רבא בריה דרבה

30 פשוט שם בגמ' דהאי שטרא חספא בעלמא

31 משנה שם ד' טו ע"ב

32 משנה שם ד' כח ע"א

33 כדאמר רב הונא שם וכדעת המפרשים דקאי נמי אהא דיצתה בהינומ'

34 הרמב"ם בפט"ז מה"א ונתן טעם מפני שהוא מודה מקצת

35 הראב"ד שם וכ"כ הרא"ש משום דכתובה הודאת שיעבוד קרקעות הוא והאי מנה דקא מודה בי' הילך הוא

36 משנה שם דצ"ג ע"ב וכפי' רש"י שם

37 כבן ננס שם וכאוקי' דאביי קשישא איכא בינייהו וכו' שם דל"ד ע"א הסכמ' הפוס'

38 שם במשנ'

39 משנה שם ע"א ומסיק שם בגמ' תניא זו משנת רבי נתן ר' אומר וכו' אלא חולקות בשוה וכפירש"י והרי"ף שם וכן כ' הרא"ש שם והרמב"ם בפי"ז מה' אישות וה"ה בשם הרשב"א והרבה מהמפרשים

40 מימרא דרב יהודה וכו' גיטין דף לה ע"א הסכמ' הפוסק' ופי' או זה או זה

41 משנה שם דל"ד ע"ב משום מעשה שהיה באשה אחת שהיתה סבור' לישבע באמת ונענשה ביותר שם דל"ה ע"א

42 כפי' רש"י שם וכ"כ ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א

43 שם במשנה התקין ר"ג כו'

44 טור וכן כ' התו' והרא"ש שם וכ' הר"ן שמ"ש בגמ' יאסרו כל פירו' שבעולם לאו דוקא דכיון שהוא דבר שאי אפשר וכו' אלא צריכא שתשייר דבר מה שתוכל לחיות בו

45 מימרא דרב הונא שם בגיטין ע"א

46 מימרא דשמואל שם ע"א וכדמפ' שם דבאלמנה הוא דנמנעו להשביע' משום דבההיא הנאה דטרחא קמי' יתמי אתיא לאורויי היתר' בדבר מועט לו' בשכר טרחת' נוטלה אבל בגרושה ליכא למימר הכי

47 טור בשם ר"י וכ"כ התו' שם דל"ח ע"א והרא"ש והמרדכי שבשמו

« באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר צ״ה באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר צ״ז »