באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר פ״ג

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר פ״ג
1 חבלת אשת איש למי הוא. ובו ב סעיפים: החובל באשת איש השבת והריפוי לבעלה והצער שלה והבשת והנזק אם בגלוי הוא כגון שחבל בפניה ובצוארה או בידה וזרועותיה השליש שלה ושני שלישים לבעל ואם בסתר הוא הנזק השליש לבעל וב' שלישים לאשה של בעל נותנין לו מיד ושל אשה ילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות ואינה יכולה למחול לא על חלקו ולא על חלקה ואם מחלה אינה מחילה ומ"מ אינו יכול לתבוע חלקה אלא בהרשאתה בד"א כשחבלו בה אחרים אבל הבעל שחבל באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק וכל הבשת והצער הכל שלה ואין לבעל בהם פירות ואם רצתה ליתן הדמים לאחר נותנת והבעל מרפא אותה כדרך שמרפא כל חוליה: הגה חירף אותה שום אדם בדברים אע"פ שהמבייש בדברים פטור אם פייסוה בממון ד"ע אם חרפוה בגלוי לו ב' חלקים ולה חלק א' ואם בסתר לה ב' חלקים ולו חלק א' טור:
2 המזיק את אשתו בתשמיש המטה חייב בנזקיה:
פירוש באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר פ״ג
1 ל' הרמב"ם בפ"ד מה' חובל וכ' ה"ה דין השבת מפני שמעשה ידיה שלו והריפוי מפני שהוא חייב לרפאותה והצער שלה דצער דגופה לא זכי ליה רחמנא והרא"ש כתב לא תקינו ליה רבנן כדאמרינן בב"ק דפ"ז ע"ב
2 ממשנה כתובות דס"ה ע"ב וכר' יהודה בן בתירא וכ"כ הרי"ף וש"פ
3 ה"ה הביא שם בשם הרשב"א טעם וראיה לזה ע"ש וכתב דיש קצת ראיה מדין המזיק וכו' שנזכר בסעיף שאחר זה שהוא חייב ולא חלקו וכ"כ הטור בסי' פ"ה בשם הגאונים שקנסו אותו שאין לו בו כלום
4 בעיא דאיפשיט' ב"ק ל"ב ע"א