באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר קע״א

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר קע״א
1 דין ב' יבמות הרשות קטנות. ובו י סעיפים: מי שהיה נשוי יתומה קטנה שהשיאוה אחיה ואמה שאין קדושיה רק מדרבנן וחרשה ומת ונפלו לפני אחיו לייבם אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכיצד תקנתם מלמדין הקטנה שתמאן בו וכונס את החרשת ואם רצה לגרשה כותב לה גט אחר שיבא עליה ומותרת לזר:
2 היו שתיהן חרשות או קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:
3 היתה אחת גדולה ואחת קטנה ביאת גדולה או חליצתה פוטרת הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה:
4 אחת פקחת ואחת חרשת ביאת הפקחת או חליצתה פוטרת את החרשת ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת:
5 היו שתיהן קטנות ובא היבם על אחת מהן וחזר הוא או אחיו ובא על השניה לא פסל הראשונה עליו אבל אסור לו לקיים השניה אלא מלמדין אותה שתמאן ויקיים הראשונה:
6 וכן אם היו שתיהן חרשות אין ביאת השנייה פוסלת הראשונה והשנייה אסורה לו ויוציאנה בגט:
7 קטנה וחרשת שבא היבם תחלה על הקטנה וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת לא פסל את הקטנה והחרשת צריכה גט שביאת הקטנה מעולה מביאת החרשת שהקטנה ראויה לאחר זמן לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחלה:
8 בא על החרשת וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה פסל את החרשת ומלמדין את הקטנה שתמאן בו ויוציא החרשת בגט: זהו דעת הרמב"ם אבל אחרים חולקים עליו כמפורש בטור ובנימוקי יוסף פרק בית שמאי
9 אחת פקחת ואחת חרשת בא היבם על הפקחת וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת לא פסל הפקחת והחרשת צריכה גט בא היבם על החרשת וחזר ובא הוא או אחיו על הפקחת פסל את החרשת החרשת יוצא בגט והפקחת בגט וחליצה:
10 אחת גדולה ואחת קטנה בא על הגדולה וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה לא פסל הגדולה ומלמדין הקטנה שתמאן בו בא על הקטנה וחזר הוא או אחיו ובא על הגדולה מלמדין הקטנה שתמאן בו ויקיים הגדולה:
פירוש באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר קע״א
1 משנה יבמות דק"י ע"א
2 שלא ינהג בה מנהג הפקר וקידושי' תלוין עד שתגדיל וחרשת תקנו לה נישואין כדי שלא תשאר פנויה לעולם רמב"ם בפ' ה' מהלכות ייבום וכתב ה"ה שהטעם שכ' רבינו וכולי נתבאר בפ' חרש דקי"ב ע"ב וזהו מ"ש שם בגמרא דק"י ע"ב אליבא דרב והביאו הטור שקידושי הקטנה הם בספק וקידושי החרשת קונין מקצתה ומשייכי' מקצתה וכולי לפיכך אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה
3 כרבי אליעזר שם במשנה דף קי"א ע"ב וכ"כ הרי"ף והרמב"ם שם וכמ"ש ה"ה שסובר רבינו דרב דאמר כונס את החרשת וכולי שם דק"י ע"ב לא אמרה אליבא דר"א ולזה הסכים הרא"ש כמ"ש הטור
4 שם במשנה דק"ו ע"א
5 שם במשנה
6 שם במשנ'
7 משנ' שם דקי"ד ע"א
8 שהרי ביאתה שוה ואי ראשונה קנויה הוא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לא קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו
9 דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימ' הך עליה באיסור ב' בתים
10 כר"א שם במשנה
11 שם במשנה ומטעם דלעיל
12 טור כיון שאין ביאת החרשת הראשונה ביאה גמורה להפקיע כל הזיק'
13 להרמב"ם שם פ"ה
14 כתב ה"ה שכך היא הגירס' במשנה בספרי הגאונים ובהלכות והן הן דברי רבינו כולי ואפשר שרבינו וההלכות סוברין דהך ברייתא שם ע"ב פליגא אמתני' והוי הלכה כסתם משנה וכ"כ הטור שהיא גירס' אביו הרא"ש
15 גם שם ממשנה שם ופי' הטור ותשאר החרשת אצלו
16 אם היא רוצה להוציאה אח"כ וכמו שהוכיח הרשב"א שהדין כן והביאו הב"י שם
17 רש"י שם וכגרסת הש"ס שלפנינו וכהשגת הראב"ד שם וכ' ה"ה שהרשב"א הכריע כדבריהם
18 גם זה ממשנה שם
19 כ' ה"ה שכבר נתבאר שיש ביאה אחר ביאה וכו' והוא שבא עליה לשם אישות או לשם יבמות
20 ג"ז שם ממשנה שם
21 כ' ה"ה שפשוט היא שהחרש' שביאת' ביאה כשירה היתה ומספיק לה בגט משא"כ הפקחת שביאתה היתה ביאה פסול'
22 ג"ז שם ממשנה שם וכר"א דאיפסק' שם הלכה כותיה