באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט ל״ה

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט ל״ה
1 פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים: קטן פסול להעיד אפי' היה נבון וחכם עד שיביא שתי שערות אחר י"ג שנים גמורות ואם שהו מלבדקו זמן רב אחר שהיה לו י"ג שנה ובדקוהו ונמצאו לו ב' שערות הוא בחזקת גדול משעה שהיה לו י"ג שנה ואם נתמלא זקנו א"צ בדיקה:
2 הגיע לעשרי' שנה ולא הביא ב' שערו' ונולד בו סימן מסימני סריס הרי הוא גדול ויעיד ואם לא נולד בו לא יעיד עד רוב שנותיו:
3 בן י"ג שנה ויום א' שהביא ב' שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן אין עדותו עדות בקרקעות אבל במטלטלים עדותו עדות:
4 מי שהיה יודע בעדות כשהוא קטן והעיד בה כשהוא גדול אינו כלום ויש דברים שסומכים בהם על עדות שמעיד כשהוא גדול שראה בקטנות ואלו הם נאמן לומר זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי ויש מי שאומר דעל כתב של אלו נאמן אבל לא על של אחרים:
5 ונאמן לומר זכורני באשת פלוני שנעשה לה מנהג הבתולות כשנשא' ונאמן לומר המקום הזה בית הפרס פי' שדה שנאבד או שנחרש בה קבר והוא לשון פרוסה שנפרסו ונתרוצצו בה עצמות מתים:
6 ונאמן לומר ואפי' הוא לבדו טור עד כאן היינו באים בשבת כיון שתחומים דרבנן הגהות אלפסי פ"ב דכתובות וה"ה בשאר איסורי דרבנן ונאמן לומר שהיה פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול תרומתו לערב ושהיה חולק עמנו תרומה ושהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן על ידי עצמו ושאמר לי אבא משפחה זו כשרה משפחה זו פסולה או שעשו איזה סי' להודיע שאחד מן המשפחה נשא פסולה טור כמו שנתבאר באה"ע סי' ב':
7 וכל אלו אם עכו"ם או עבד ראה אותם והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן:
8 שוטה פסול ולא שוטה שהוא הולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אף ע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב:
9 הנכפה המוכרח ליפול לארץ מחמת חולי המשגע אותו לעתים בעת כפייתו פסול ובעת שהוא בריא כשר ואחד הנכפה מזמן לזמן או הנכפה תמיד בלא עת קבוע והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד שהרי יש נכפים שגם בעת בריאותם דעתם מטורפת וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה:
10 הפתאים ביותר שאינן מכירין דברים שסותרין זה את זה ולא יבינו ענייני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ וכן המבוהלי' והנחפזים בדעת' והמשתגעי' ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה לדיין שאי אפשר לכוין הדעת בכתב:
11 חרש פסול אחד מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר ודעתו נכונה מפני שצריך להעיד בב"ד בפיו ושיהיה ראוי לשמוע דברי הדיינים והאיום שמאיימים עליו וכן אם נשתתק אע"פ שנבדק כדרך שבודקים לענין גיטין ונמצאת עדותו מכוונת והעיד בפנינו בכתב ידו אינו עדות כלל חוץ מעדות אשה לפי שבעגונה הקילו:
12 סומא בשתי עיניו אע"פ שמכיר הקול והאנשים ומכוונת עדותו פסול:
13 היה חרש או שוטה או סומא בשעה שנמסר לו העדות ובריא בשעת העדאת העדות או איפכא פסולים אבל אם היה בריא בשעה שנמסר לו העדות ובשעת העדאת העדות אע"פ שבאמצע נתחרש או נשתטה או נסתמה מאחר שתחלתו וסופו בכשרות כשר:
14 אשה פסולה וטומטום ואנדרוגינוס פסולים מספק וכל מי שהוא ספק כשר ספק פסול הרי הוא פסול: הגה וכל אלו הפסולים פסולים אפי' במקום דלא שכיחא אנשים כשרים להעיד הרשב"א בתשובה והרמב"ם בפ"ח מה' נזקי ממון וכ"כ הב"י וכל זה מדינא אבל י"א דתקנת קדמונים הוא דבמקום שאין אנשים רגילין להיות כגון בב"ה של נשים או בשאר דבר אקראי שאשה רגילה ולא אנשים כגון לומר שבגדים אלו לבשה אשה פלונית והן שלה ואין רגילין אנשים לדקדק בזה נשים נאמנות ת"ה סי' שנ"ג ואגודה פרק י' יוחסין ולכן יש מי שכתב דאפי' אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאה ובזיון ת"ח או שאר קטטות ומסירות לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים לזה ואין פנאי להזמין מהרי"ק שורש קע"ט ומהר"ם מריזבורג וכלבו סי' קט"ז והוא שהתובע טוען ברי מהרי"ק שורש כ"ג וע"ל סכ"ח סט"ו בהג"ה:
פירוש באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט ל״ה
1 א ל' הטור ממימרא דרב הונא ברי' דרב יהושע בב"ב דף קנ"ה ע"ב
2 ב לאפוקי אם הביאם קודם י"ג שנה ולא נשרו כדאמרינן בנדה דף מ"ו ע"א
3 ג שם בשם תשו' אביו הרא"ש בכלל ל"ג סי' ה'
4 ד שם מדברי התו' יבמות דף פ' ע"ב
5 ה משנה נדה דף מ"ז ע"ב
6 ו אוקימתא דגמ' שם וסימני סריס מבוארים בא"ה סי' קע"ב
7 ז תני רבי חייא שם:
8 ח ממימרא דרב הונא בריה דרב יהושע וכדמוקי לה מר זוטרא שם בב"ב דף קנ"ה ע"ב וכמ"ש הרי"ף שם וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' עדות וכ' רבינו ירוחם שכ"כ בירושלמי
9 ט משנה כתובות דף כ"ח ע"א
10 י מפרש בגמ' שם כיון דקיום שטרות מדרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן והוא שיש גדול עמו כמימרא דרב הונא בריה דרב יהושע שם וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ז וכתב ה"ה בפי"ז מהל' אישות שדעת הרמב"ם דלא קאי אלא אזה כ' ידו
11 כ טור וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו
12 ל שם במשנ' וכדמפרש שם בגמרא כיון דרוב נשים בתולות נשאות גילוי מלתא בעלמא הוא
13 מ שם במשנה
14 נ שס"ל דרב הונא איצא' בהינומא נמי קאי כמ"ש הר"ן וכ"נ מדברי הרא"ש שם
15 ס ברייתא שם ע"ב
16 פי' שא"ל אביו שמשפחת זו עמדה בדין והכשרוה או פסלוה ב"ד ואי הוה תרי מכשירין אז פסלינן לה אפומייהו ואי חד הוא חיישי' לפיסולייהו משום דמילת' דמפרסמא הוא וגילוי מילתא בעלמא הוא וקציצה נמי כהעמד' בדין הוא ב"י לדעת הטור ועל דרך שכתב הר"ן בשם הראב"ד
17 ע שם בברייתא וכשאכלו בקצצה וכו' ומטעם הנ"ל
18 פ ברייתא שם וכת"ק וכדמפרש שם טעמא
19 צ ל' הרמב"ם בפ"ט מהל' עדות מברייתא דאיזו שוטה וכו' וכרבי יוחנן דאמר אפי' באחת מהן חגיגה דף ג' ע"ב וכ' הכ"מ שם וסובר רבינו דהנך דקתני בברייתא לאו דוקא אלא ה"ה לכל דבר שדרך השוטים לעשות והאריך עוד בזה בב"י בא"ה סי' קכ"א
20 ק שם מבריית' ר"ה דף כ"ח ע"א והכי משמע בכתובות גבי עובדא דבר שטיא וכו' דף כ' ע"א:
21 ר שם וכ"כ העיטור באות ק שכ"כ הרי"ף בתשו'
22 ש שם מבריית' אם לא יגיד פרט לאלם וכו' גיטין ד' ע"א ע"א וכ' הכ"מ ומשמע לרבינו דה"ה למדבר ואינו שומע דכתיב ושמעה קול אלה
23 ת מסקנת הגמ' שם:
24 א ברייתא שם וכדמוקי לה רב ששת שם
25 ב מסקנת הגמ' גיטין דף כ"ג ע"א וסיים הרמב"ם שנא' והוא עד או ראה מי שהוא ראוי לראות הוא שמעיד וכן פירש"י בנדה דף מ"ט ע"ב:
26 ג ברייתא ב"ב דף ק"ח ע"א בכמה דוכתי
27 ד רמב"ם שם ממשנה ר"ה דף כ"ב ע"א ובשבועות דף ל' ע"א מייתי לה מן ועמדו שני האנשים והרמב"ם שם כ' שנא' ע"פ שנים עדים ל' זכר ולא ל' נקבה וכתב הפ"מ שאינו יודע למה הניח לכתב ראיה זו שהראי' שהביא אינה נוחה לו שכל התור' בל' זכר נאמרה
28 ה וסיים שם ואין מוציאין ממון מספק ואין עונשין מספק דין תור' וכ' הכ"מ זה מוסכם מכל הגמ' דאין מוציאין ממון מספק כ"ש דאין עונשין
29 פי' לאפוקי אם טוען שמא ותובע אותו מכח עדות אלו העדים שאין עדותן כשרה ע"ל סי' כ"ח סעיף ט"ו בהגה' ובי"ד בסי' קכ"ז סעיף ג' מדין עדות ונאמנות הנשים באיסורים ואה"ע סי' י"ז מדין ב' נשים ועד א' איזה עדיף סמ"ע