ברטנורא על משנה זבים ה׳:י׳

10 וּבִנְבֵלָה וּבְמֶרְכָּב. כָּל הָנֵי בְּמַשָּׂא בִּלְבַד מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְלֹא בְמַגָּע, הִלְכָּךְ אָדָם הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרַשׁ אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן, וּמְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד:

11 כֹּל הַנּוֹגֵעַ. כְּגוֹן אֳכָלִים וְכֵלִים. דַּאֲפִלּוּ בְאוֹתָן שֶׁאָדָם הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד, כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בָּהֶן מְטַמְּאִים אֶחָד וּפוֹסְלִין אֶחָד וַאֲפִלּוּ בִשְׁעַת מַגָּעוֹ:

12 חוּץ מִן הָאָדָם. דְּיֵשׁ מֵהֶן דְּאִם נָגַע בָּהֶן אוֹ נָשָׂא דִּמְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד, כִּי הָנֵי דְַאֲמַרַן לְעֵיל:

13 פֵּרַשׁ. אֲפִלּוּ אָדָם, בְּכֻלְּהוּ מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, דְּכֵיוָן דְּפֵרַשׁ אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן: