ברטנורא על משנה יומא ח׳:ד׳

4 אֵין מְעַנִּין אוֹתָם. אֵין חַיָּבִין לִמְנֹעַ מֵהֶן מַאֲכָל:

5 מְחַנְּכִין אוֹתָן. לְשָׁעוֹת. הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּחָמֵשׁ אוֹ בְּשֵׁשׁ, כְּפִי כֹּחַ הַבֵּן:

6 קֹדֶם לְשָׁנָה. שָׁנָה אַחַת קֹדֶם לְפִרְקוֹ, אִם הַתִּינוֹק חוֹלֶה וְתַשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל:

7 וְקֹדֶם לִשְׁתַּיִם. אוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם פִּרְקוֹ אִם הַתִּינוֹק בָּרִיא. וּפִרְקָן הָוֵי הַתִּינֹקֶת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהָבִיא סִימָנִים עַד זְמַן זֶה, וְאָז הִיא בַּת עָנְשִׁין. וּפִרְקוֹ שֶׁל תִּינוֹק הָוֵי בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְקֹדֶם זֶה אֵינוֹ בַּר עָנְשִׁין: