ברטנורא על משנה תרומות ה׳:ט׳

9 וּטְחָנָן. כֻּלָּן בְּבַת אַחַת:

10 וּפָחָתוּ. לֹא אָמְרִינַן חֻלִּין פָּחָתוּ וְלֹא הַתְּרוּמָה וְאֵין כָּאן מֵאָה וְאֶחָד וְאָסוּר:

11 וְאִם יָדוּעַ שֶׁהַחִטִּים שֶׁל חֻלִּין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה מֻתָּר. דְּשֶׁל חֻלִּין הוֹתִירוּ וְשֶׁל תְּרוּמָה לֹא הוֹתִירוּ, וְיֵשׁ כָּאן אֶחָד וּמֵאָה. וְאַף עַל גַּב דְּמֵעִקָּרָא נֶאֶסְרוּ, חָזְרוּ וְהֻתְּרוּ בַּטְּחִינָה, וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה יָכוֹל לִטְחֹן כְּדֵי לְהַתִּירָן:

12 וְאִם מֵזִיד אָסוּר. קְנָסוּהוּ רַבָּנָן לְפִי שֶׁבִּטֵּל אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא הַדִּין לְכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבִּטְּלָן בְּמֵזִיד, שֶׁהֵן אֲסוּרִים: