ברטנורא על משנה תמיד ז׳:א׳

« ברטנורא על משנה תמיד ו׳:ג׳ ברטנורא על משנה תמיד ז׳:ב׳ »

1 בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת, שְׁלשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ, אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת, נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצָאוּ:

פירוש ברטנורא על משנה תמיד ז׳:א׳

1 בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת. בַּהֵיכָל. וְלֹא מִקַּרְיָא בִיאָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ:

2 בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. שֶׁעַל כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד:

3 הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת. שֶׁתָּלוּי בְפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. שֶׁלֹּא הָיָה לְפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם דְּלָתוֹת כִּשְׁאָר פְּתָחִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פָרֹכֶת בִּלְבַד:

« ברטנורא על משנה תמיד ו׳:ג׳ ברטנורא על משנה תמיד ז׳:ב׳ »