ברטנורא על משנה סוטה ו׳:ד׳

4 עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת. אוֹקֵי חַד לַהֲדֵי חַד, וַהֲרֵי הִיא בִּסְפֵקָה וְשׁוֹתָה. וְדַוְקָא כִּי אָתוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אֲבָל בָּזֶה אַחַר זֶה, כְּשֶׁאָמַר הָרִאשׁוֹן נִטְמֵאת, הָוֵי מְהֵימָן כְּבִתְרֵי, וְהַשֵּׁנִי הָאוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת הָוֵי לֵיהּ חַד, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם:

5 וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת. כְּלוֹמַר לֹא נִטְמֵאת בְּפָנֶיךָ, שֶׁכְּשֶׁבָּאתָ וּמָצָאת שֶׁנִּסְתְּרוּ יַחַד גַּם אָנוּ הָיִינוּ עִמְּךָ וּבְפָנֵינוּ לֹא נִטְמֵאת, הֲרֵי נִסְתַּלֵּק הָעֵד וּבָטְלוּ דְּבָרָיו מִפְּנֵי הַשְּׁנַיִם, וַהֲרֵי הִיא בִּסְפֵקָה אִם נִטְמֵאת קֹדֶם שֶׁבָּאוּ אֵלּוּ וּמְצָאוּם, וּלְפִיכָךְ שׁוֹתָה. וְאַשְׁמוּעִינַן תַּנָּא בְּהָנֵי תְּרֵי בָּבֵי דְּמַתְנִיתִין דְּבִפְסוּלֵי עֵדוּת הֲלֵךְ אַחַר רֹב דֵּעוֹת בֵּין לְקֻלָּא בֵּין לְחֻמְרָא, כְּלוֹמַר בֵּין לְהַשְׁקוֹתָהּ בֵּין שֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתָהּ: