ברטנורא על משנה סוטה ו׳:ב׳

2 אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת. בְּאוֹתָהּ סְתִירָה, שֶׁהִיא עַל פִּי עֵדִים לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אוֹ עַל פִּי עוֹף הַפּוֹרֵחַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

3 לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. דְּעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בָּהּ אַף לְהַפְסִידָהּ כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:

4 אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ:

5 יְבִמְתָּהּ. אֵשֶׁת אֲחִי בַּעְלָהּ:

6 וּבַת בַּעְלָהּ. מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת:

7 הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. לְעֵדוּת זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּסוּלוֹת לְכָל שְׁאָר עֵדוּת שֶׁהוּא לְרָעָתָהּ, לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה הֶאֱמִינָה כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וּמִיהוּ לֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, הוֹאִיל וְשׂוֹנְאוֹת אוֹתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה: