ברטנורא על משנה שבועות ב׳:ד׳

4 וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה. שֶׁדּוֹמָה לְזוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵרַע לוֹ הַטֻּמְאָה מִשֶּׁבָּא בְהֶתֵּר לִידֵי כְנִיסָה, אִם שָׁגְגוּ בֵית דִּין בְּהוֹרָאָה זוֹ חַיָּבִים עָלֶיהָ פַּר הֶעְלֵם דָּבָר:

5 הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה. שֶׁנִּכְנַס בְּהֶתֵּר וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי עַכְשָׁיו, וּפָרַשׁ מִיָּד בִּקְשִׁי הָאֵבָר, חַיָּב. אֶלָּא יַעֲמֹד בְּלֹא דִישָׁה עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבָר וְיִפְרֹשׁ בְּלֹא קֹשִׁי. וְזֶהוּ הָעֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה: