ברטנורא על משנה שביעית 10 פרקים

ברטנורא על משנה שביעית ט׳:ט׳

« ברטנורא על משנה שביעית ט׳:ח׳ ברטנורא על משנה שביעית י׳:א׳ »

9 מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִירֻשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר, אֶלָּא יִמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם. הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, חַיָּב מִיתָה:

פירוש ברטנורא על משנה שביעית ט׳:ט׳

9 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוֹת הַלָּלוּ בְּהֶתֵּר נִלְקְטוּ לְאָכְלָן בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, מִכָּל מָקוֹם סָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָסוּר לָזֶה שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ פֵּרוֹת הַלָּלוּ לְאָכְלָן לְבַדּוֹ, אֶלָּא יִנָּתְנוּ שֶׁיֹּאכְלֵם הוּא עִם אֲחֵרִים, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ דְּסָבַר כְּבֵית שַׁמַּאי דְּאָמְרֵי לְעֵיל מִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק ד' אָסוּר לֶאֱכֹל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, כְּלוֹמַר לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְמִי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, דְּרַחֲמָנָא אַפְקְרִינְהוּ, הִלְכָּךְ זֶה שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַתָּנָה אוֹ נָפַל לוֹ בִּירֻשָּׁה אָסוּר שֶׁיֹּאכְלֵם לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יַחֲזִיק טוֹבָה לְמִי שֶׁהוֹרִישָׁם לוֹ אוֹ שֶׁנְּתָנָם לוֹ בְּמַתָּנָה, אֶלָּא יֹאכַל אוֹתָם עִם אֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹכֵל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה:

10 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר. חֲכָמִים לִדְבָרָיו דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרֵי לֵיהּ, לְדִידָן מֻתָּר לֶאֱכֹל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בֵּין בְּטוֹבָה בֵּין שֶׁלֹּא בְטוֹבָה, אֶלָּא לְדִידָךְ דְּאָמַרְתְּ אָסוּר לֶאֱכֹל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, הֵיכִי קָאָמַרְתְּ יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, וְשָׁרֵית לְמִי שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַתָּנָה לְאָכְלָן עִם אֲחֵרִים, וַהֲלֹא מָצִינוּ חוֹטֵא נִשְׂכָּר, שֶׁאוֹכֵל אוֹתָן עִם כָּל בְּנֵי אָדָם, וְהַדִּין נוֹתֵן לְפִי דְבָרֶיךָ שֶׁיִּמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן שֶׁיִּפְרַע אוֹתָם מַה שֶּׁהֵן שָׁוִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וְהַדָּמִים יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

11 הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ חַיָּב מִיתָה. דְּלֹא תֵימָא אֵין חַלָּה בַּשְּׁבִיעִית מִשּׁוּם דִּכְתִיב לְאָכְלָה וְלֹא לִשְׂרֵפָה, וְחַלָּה אִם נִטְמֵאת טְעוּנָה שְׂרֵפָה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם אָמְרָה תּוֹרָה, מֵאֵיזוֹ עִסָּה שֶׁתִּהְיֶה חַלָּה תָּרִימוּ:

« ברטנורא על משנה שביעית ט׳:ח׳ ברטנורא על משנה שביעית י׳:א׳ »