ברטנורא על משנה שבת ט׳:א׳

1 אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מִנַּיִן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא. אַיְדֵי דְּאָיְרֵי לְעֵיל בְּאַסְמַכְתָּא גַּבֵּי חֶרֶס, נָקַט נַמִּי לְהָנֵי קְרָאֵי דְּאַסְמַכְתָּא. וּקְרָא דְּתִזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה הוּא סָמוּךְ לִקְרָא דְּלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶס דְּאַיְתֵי לְעֵיל. אִי נַמִּי מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנָא מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה וְכוּ'‏ תָּנָא לְהָנָךְ מִנַּיִן דְּדָמוּ לַהּ:

2 מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא. הַנּוֹשֵׂא אוֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בְּקֻפָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִיפְלִיגוּ רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאָמְרֵי אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע כְּשֶׁרֶץ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

3 תִּזְרֵם כְּמוֹ אשה דָוָה. כְּלוֹמַר יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּזָרִים, כְּמוֹ דָּוָה, כְּאִשָּׁה נִדָּה, כְּדִכְתִיב ויקרא טו וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, וּבַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִשְׁתַּעֵי קְרָא: